כריתת עצי פרי לצורך מצווה

המשנה במסכת תמיד כט. אומרת כי כל העצים כשרים להעלות בהן אש על גבי המזבח חוץ מעץ הגפן ועץ הזית.

בהמשך הסוגיא מביאה הגמרא מחלוקת מדוע עצי הגפן והזית אינם ראויים למזבח. רב פפא סובר כי העצים הללו אינם נשרפים יפה או על פי פירוש נוסף מפני שהם מעלים עשן רב.

ורב אחא בר יעקב סובר משום יישוב ארץ ישראל ומבארים הראשונים כי מאחר שמפירות הגפן והזית מייצרים יין ושמן אזי יש חשש שכריתת העצים הללו לצורך המזבח תפגע ביבול ועל ידי זה יתמעט היין והשמן שבארץ ישראל.

יש מן הראשונים שסוברים כי רב אחא בר יעקב אינו חולק על רב פפא אלא שהוא סובר כי גם אם העצים נשרפים יפה עדיין אין להשתמש בעצי הגפן והזית משום יישוב ארץ ישראל.

הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח פרק ז' הלכה ג' פוסק כי כל העצים כשרים למערכה חוץ מעצי הגפן והזית משום יישוב ארץ ישראל. וכתב הלחם משנה כי מאחר שהרמב"ם הזכיר רק את הטעם של ישוב ארץ ישראל משמע שהרמב"ם סובר כי רב אחא בר יעקב חולק על רב פפא וממילא השאלה האם ניתן להשתמש בעץ מסוים עבור המערכה נפתרת רק אחרי שבודקים האם העץ מניב פירות או לא ולכן גם עץ הגפן ועץ הזית בזמן שכבר אינם נותנים פירות אזי מותרים הם למזבח וכן יהיה הדין בכל עצי הפרי על סוגיהם השונים.

איסור בל תשחית את עצה בעצי פרי לצורך המזבח

בהמשך הסוגיא בתמיד כט: מביאה הגמרא כי לדעת רב אחא בר יעקב שגפן וזית נאסרו למזבח משום ישוב ארץ ישראל צריך לומר כי מה שנהגו להביא למזבח עצי תאנה הכוונה לתאנה מדברית שאיננה עושה פירות.

והקשה הבאר שבע שמתוך דברי הגמרא משמע שרק אליבא דרב אחא בר יעקב צריך לומר כי התאנה היא מדברית ואיננה עושה פירות אבל אליבא דרב פפא הסובר כי עצי גפן ותאנה אינם עולים למזבח מפני שאינם נשרפים יפה אזי גם תאנה שעושה פירות יכולים להעלות למזבח.

ואם כן קשה מדוע לרב פפא אין איסור לכרות והעלות תאנה שעושה פירות למזבח מדין "לא תשחית את עצה...כי האדם עץ השדה "(דברים כ' יט') ואיסור זה נאמר בכל זמן ולא רק בעת מלחמה ומצור.

וכתב הבאר שבע כי אין נראה לדחוק ולתרץ שהגמרא עוסקת בעץ תאנה שדמיו יקרים יותר מדמי פירותיה ועל כן יהיה מותר לקוצצה וזאת משום שמדברי הגמרא משמע כי לרב פפא כל תאנה תהיה מותרת בקציצה גם אם פירותיה משובחים.

וכתבו האחרונים לתרץ כי בהכרח יש לומר שכריתת עץ פרי לצורך מצווה תהיה מותרת וכל איסור ההשחתה הוא רק כאשר הכריתה נעשית שלא לצורך כלל.

וכמו שמצינו בקורע על המת דמקיים מצווה בעצם ההשחתה והקריעה וכפי שגם מצינו בגמרא בברכות לא. שמר בריה דרבינא שבר כוס יקרה באמצע החתונה כאשר ראה שאנשים היו שמחים ביותר וחשש כי מתוך השמחה יגיעו ח"ו לדבר עבירה וכך גם פסקו התוס' שמשום כך נהגו לשבור זכוכית בחתונה וממילא חזינן כי השחתה לצורך הרי היא מותרת.

וכך גם פסק השאילת יעבץ בסימן טו' בכך שהתיר לכרות עץ גפן שעשה פירות לצורך הרחבת בית הכנסת ובתוך דבריו הביא כי גם מתוך הסוגיא בתמיד כט. משמע שמתר לקוץ בכדי לקיים מצווה.

קושיא על ביאור האחרונים

אלא שגם אחרי יישוב האחרונים עדיין יש מקום להקשות שאפילו אם מטרת הכריתה היא לצורך קיום דבר מצווה בכל זאת יש להבין מהו ההיתר לכריתת אילן עושה פרי.

דהרי איתא במדרש רבה בפרשת תרומה בפרק לה' על הפסוק "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים" (שמות כו' טו')שלימד הקב"ה דרך ארץ לדורות ומה מלך מלכי המלכים שהכול שלו ובכל זאת כאשר ציווה לבנות את המשכן אמר ועשית את הקרשים עצי שיטים שאינם עושים פרי על אחת כמה וכמה כשאדם רוצה לבנות את ביתו הפרטי שלא יכרות עצי פרי בכדי לבנות בהם את ביתו.

וממילא מתוך דברי המדרש משמע שיהיה איסור להשתמש בעצי פרי גם לצורך מצווה וגם לצורך המשכן ואם כן חזרה קושיית הבאר שבע מדוע הגמרא לא הזכירה גם את האיסור של השחתת עץ עושה פרי.

ויש לכאורה ליישב על פי מה שכתב בשו"ת ישועת משה סימן סג' ובעוד אחרונים דצריך לחלק בין מקום שיכול להשתמש בעצים אחרים שאינם עושים פרי לבין מקרה שאינו יכול להשתמש אלא בעץ עושה פרי.

ובבניית המשכן הרי ודאי היה ניתן להשתמש גם בעצים שאינם עושים פרי וממילא ברור הוא כי אסור לכרות עץ פרי ואפילו בכדי לקיים דבר מצווה מפני שיכול באחר וזהו גם הפשט בדברי המדרש כי אם ניתן באחר אזי יש להשתמש בעץ שאינו עושה פרי.

אבל אם אינו יכול לקיים באחר וכגון המקרה של השאילת יעבץ ששם התעורר הצורך לכרות עץ פרי בכדי להרחיב את בית הכנסת ומקום גדילת העץ הוא היה האזור היחיד שניתן להרחיב בו את בית הכנסת אזי ודאי שלצורך מצווה מותר לכרות עץ עושה פרי.

וכפי שמצינו גם בקורע על מתו שמקיים מצווה בעצם הקריעה וכפי שגם מצינו בפסק הראשונים את דברי הגמרא בברכות לא. שיש לשבור זכוכית בעת שמחת הנישואין בכדי להעציב קצת את המשתתפים ובכך למנוע מהם להגיע לדבר עבירה.