עניין בפרשה: האיסור שבאמירת ברכה לבטלה

הגמרא בברכות לג. אומרת כי המברך ברכה שאיננה צריכה הרי הוא עובר על הלאו של לא תשא. מפני שהזכיר בברכתו שם שמים לבטלה.

וכתב הריב"ש כי האיסור של הזכרת שם ה' לבטלה הוא גם על הזכרת השם של ד' אותיות וגם על הזכרת השם אלוקינו.

הרמב"ם בהלכות ברכות פרק א' הלכ' טו' פסק את דברי הגמרא להלכה וכתב כי המברך ברכה שאיננה צריכה הרי הוא עובר על האיסור של מוציא שם שמים לבטלה ולכאורה מתוך דברי הרמב"ם משמע כי המברך ברכה שאיננה צריכה הרי הוא עובר על איסור דאורייתא.

התוספות בראש השנה לג. והרא"ש בקידושין פרק א' סי' מט' סוברים כי המברך ברכה שאינה צריכה איננו עובר על איסור דאורייתא אלא על איסור דרבנן מפני שאיסור התורה בהוצאת שם שמים לבטלה נאמר רק כאשר מוציא את שם ה' סתם ולחינם אך אם שם ה' נאמר בתוך ברכה אזי למרות שייתכן כי הברכה נאמרה שלא לצורך אין זו הוצאת שם ה' לבטלה.

וממילא נמצינו למדים כי הראשונים נחלקו האם הזכרת שם ה' בברכה שאינה צריכה הוא איסור דאורייתא כסברת הרמב"ם או איסור דרבנן כסברת התוס' והרא"ש והפסוק לא תשא מתייחס רק למוציא שם שמים סתם שלא בתוך דברי ברכה.

קושיא על שיטת הרמב"ם

הנשמת אדם בכלל ה' הקשה שלכאורה יש סתירה בדברי הרמב"ם מפני שבהלכות ברכות פרק ד' הלכ' ב' פסק הרמב"ם שהמסתפק אם בירך ברכת המוציא אינו חוזר ומברך ברכת המוציא אבל אם מסתפק האם בירך ברכת המזון הרי הוא חוזר ומברך והסיבה היא כי ברכת המזון היא מדאורייתא ובספק דאורייתא יש להחמיר ולברך פעם נוספת.

והקשה הנשמת אדם דלכאורה אליבא דשיטת הרמב"ם שהזכרת שם ה' בברכה שאינה צריכה היא איסור דאורייתא אם כן מדוע בספק ברכת המזון יש לברך פעם נוספת והרי ייתכן כי הוא מזכיר שם שמים לבטלה.

ואם תאמר כי ספק ברכת המזון הוא ספק דאורייתא ולכן יש למסתפק לחזור ולברך עדיין יש להבין מהו המקור שספק דאורייתא של ברכת המזון גובר על ספק דאורייתא של הוצאת שם שמים לבטלה.

ומתרץ הנשמת אדם שעל כורחנו יש לומר כי גם הרמב"ם סובר שהמזכיר שם שמים בברכה שאינה צריכה עובר על איסור דרבנן ולא על איסור דאורייתא ומה שכתב בהלכות ברכות כי המברך ברכה שאינה צריכה הרי הוא עובר על האיסור של לא תשא הוא רק העתקה של לשון הגמרא במסכת ברכות וכפי שגם התוספות והרא"ש הבינו שהפסוק הוא רק אסמכתא בעלמא אך האיסור דאורייתא נאמר רק כאשר הוא מזכיר את שם ה' סתם בלי שבח וברכה.

אבל הרעק"א סובר בשיטת הרמב"ם כי המברך ברכה לבטלה הרי הוא עובר על איסור דאורייתא. עוד כתב הרעק"א כי איסור ברכה לבטלה חמור עוד יותר מהמוציא שם שמים לבטלה מפני שהמוציא שם שמים לבטלה הרי הוא עובר על איסור עשה שנלמד מהפסוק "את ה' אלוקיך תירא" כדאיתא בגמרא תמורה ד. אבל המברך ברכה לבטלה הרי איסורו בלאו שנלמד מהפסוק "לא תשא".

כשיטת הרעק"א בהבנת דברי הרמב"ם סובר גם המנחת חינוך במצוה ל' והוסיף עוד כי המברך ברכה שאיננה צריכה הרי הוא מתחייב אף במלקות מכוח הלאו של לא תשא. וכן כתב גם המגן אברהם באו"ח סימן רו' כי לשיטת הרמב"ם ברכה שאינה צריכה היא איסור דאורייתא.

התיקון למברך ברכה שאיננה צריכה

התוס' בברכות לט. מביאים את דברי הירושלמי בברכות פ"ו שאם נטל פרי לברך עליו ונפל הפרי מידו עוד בטרם שטעם מן הפרי הרי הוא צריך לחזור ולברך פעם נוספת וכן צריך הוא לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על הברכה הראשונה שנאמרה לבטלה וכתבו התוס' שכן נכון לנהוג בכל פעם שמברך ברכה לבטלה.

גם הרמב"ם בהלכות ברכות פ"ד מביא את עניין התיקון שבאמירת ברוך שם ופסק כי אם בירך ונפל לו הפרי לפני שטעם ממנו הרי הוא צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו וכו' כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה.

השו"ע באו"ח סי' רו' פוסק כי המברך שנפל הפרי מידו עוד בטרם טעם ממנו יש ל לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וכן מביא הרמ"א בהלכות תפילין סי' כה' שיש הנוהגים לברך על תפילין של יד להניח תפילין ועל תפילין של ראש על מצוות תפילין והוסיף הרמ"א שטוב לומר אחרי ברכת על מצות תפילין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

מהו גדר הדין של אמירת ברוך שם וכו'

האחרונים חקרו מהו גדר הדין של אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד האם אמירת דברי השבח של ברוך שם וכו' הם מתקנים את הביזוי שבהוצאת שם ה' לבטלה וכאילו שלא נאמר שם ה' לבטלה אלא לצורך הזכרת השבח.

או שמא אמירת הברוך שם הינה כעין תשובה על שביזה את שם ה' ולכן תיקנו לומר ברוך שם בכדי שישבח את הקב"ה.

והנפק"מ העולה מהחקירה היא האם צריך לומר ברוך שם מיד לאחר שהזכיר את שם ה' לבטלה או שיכול לומר ברוך שם גם לאחר זמן.

דאם נאמר שאמירת ברוך שם היא כעין תיקון אזי יש לומר אותה בצמוד להזכרת שם ה' לבטלה בכדי שייחשב כאילו הזכיר את שם ה' בכדי להמשיך ולומר דברי שבח

אך אם אמירת ברוך שם היא בגדר תשובה על ביזוי שם ה' אזי לכאורה ניתן לומר ברוך שם גם לאחר זמן.

וכתבו האחרונים כי לכאורה החקירה בגדר אמירת ברוך שם היא מחלוקת בין השו"ע והרמב"ם מפני שמדיוק דברי הרמב"ם משמע שאמירת ברוך שם היא בגדר תיקון על הזכרת שם ה' לבטלה.

מפני שהרמב"ם בהלכות ברכות כתב שאם למברך נפל הפרי בטרם שטעם ממנו אזי "צריך לומר ברוך שם וכו' על הברכה הראשונה שלא להוציא שם שמים לבטלה" משמע כי אמירת הברוך שם גורמת ששם ה' לא יוצא לבטלה וזאת ניתן לומר רק אם מיד לאחר הזכרת שם ה' המשיך לשבח את ה'.

וכביכול אמירת שם ה' עומדת תלויה באוויר ואם יאמר מיד אחריה ברוך שם אזי הזכרת ה' נאמרה לצורך שבח ולא לבטלה אך אם לא יאמר ברוך שם ממילא מתברר כי הזכרת ה' נאמרה לבטלה וכן כתב בשיבולי הלקט שצריך לומר ברוך שם מיד לאחר הזכרת שם ה'.

אבל השו"ע כתב כי יש לומר ברוך שם "על שהוציא שם שמים לבטלה" משמע שאמירת הברוך שם היא כעין תשובה על ההזכרה לבטלה שכבר נאמרה בעבר ועל האיסור שכבר נעשה.

[אלא שעדיין יש להבין מדוע צריך לומר דווקא את השבח של ברוך שם כבוד מלכותו ולא סגי בדברי השבח שיש בברכה עצמה.

מפני שהרעק"א בשו"ע או"ח סי' ה' מביא את דברי הספר חסידים כי המספר אודות את חסדי ה' ונפלאותיו ובתוך דבריו הזכיר את שם ה' אין להפסיק אותו באמצע דבריו כדי שלא יבוא חס ושלום לאיסור הוצאת שם ה' לבטלה.

ולכאורה מדברי הספר חסידים משמע שכל סוג של אמירת שבח לקב"ה הרי היא גורמת שהזכרת שם ה' לא נאמרת לבטלה וממילא אפשר לומר כי בעצם אמירת הברכה כבר נאמרים דברי שבח לקב"ה על זה שהוא בורא את פרי העץ והאדמה ועל כך שהוא מוציא לחם מן הארץ.

ומתוך כך יש להבין מדוע המברך שנפל הפרי מידו עוד בטרם שטעם ממנו צריך לומר גם את השבח של ברוך שם ולא סגי לו בשבח הברכה בעצמה.

ומתוך דברי הראשונים שפוסקים כי יש לומר ברוך שם וכו' משמע שהשבח הנאמר בברכה עצמה אינו מספיק בכדי להציל מהוצאת שם ה' לבטלה וצ"ע ].