והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך (שמות יג' טז')
הגמרא במנחות לד: אומרת כי אם אין לאדם תפילין של יד אבל יש לו כמה בתי תפילין של ראש אזי יכול הוא לעטוף את התפילין של ראש בעור ולהניחם על ידו וזאת למרות שהפרשיות כתובות בארבע יריעות נפרדות ולא ביריעה אחת.
ומקשה הגמרא כיצד ניתן לשנות את התפילין של ראש לתפילין של יד והרי תפילין של ראש קדושתן חמורה יותר משל יד וממילא אסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה.
ומתרצת הגמרא שהשינוי מותר רק בתפילין חדשות שעדיין לא הונחו על הראש ולכן מותר לשנות אותם לשל יד.
ולמ"ד שהזמנה מילתא ואם כן כאשר ייחד את התפילין לתפילין של ראש אזי גם ללא השימוש בפועל כבר חלה עליהם קדושת תפילין של ראש צריך לומר כי נעשה תנאי בתחילה המאפשר לשנות את ייעוד התפילין במקרה של צורך.
מדוע קדושת תפילין של ראש חמורה יותר
נחלקו הראשונים מדוע תפילין ראש קדושתן חמורה יותר משל יד. רש"י סובר כי בתפילין של ראש יש את האות שין בבית עצמו ואת האות דלת בקשר שברצועה ואילו בתפילין של יד יש רק את האות יוד בקשר של הרצועה.
עוד כתב רש"י כי רבי אליעזר הגדול דרש את הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"(דברים כח' י') על תפילין של ראש מפני שיש בהן שין ודלת.
תוספות חולקים על רש"י וסוברים כי הפסוק וראו כל עמי הארץ וכו' נדרש על תפילין של ראש מפני שתפילין של ראש נראים יותר וכן כי בתפילין של יד דרשה הגמרא במנחות לז: "והיו לך לאות" לך לאות ולא לאחרים לאות.
ומבאר השאגת אריה בסימן מז' כי לשיטת התוספות תפילין של ראש קדושתן חמורה יותר מפני שהשין שעליהם היא הלכה למשה מסיני.
האם נרתיק התפילין נאסר בהזמנה.
הגמרא בסנהדרין מז: מביאה את מחלוקת אביי ורבא האם הזמנה גורמת חלות שם על חפץ וממילא חלים עליו דינים או לא.
בסוגיא בסנהדרין הנידון הוא על הזמנה ביחס לאיסורי הנאה וכגון המייחד תכריכים למת דאביי סבר הזמנה מילתא ולכן יהיה אסור ליהנות מהתכריכים ורבא סובר כי הזמנה לאו מילתא ולכן ניתן להשתמש בתכריכים גם לצורך אחר.
אביי לומד את דינו מעגלה ערופה שנאסרת בהנאה כבר משעה שלוקחים אותה לנחל איתן ששם הוא מקום עריפתה וממילא שמעינן דהאיסור הנאה חל עוד לפני שהעגלה נערפה בפועל.
רבא סובר כי לא ניתן ללמוד מעגלה ערופה מפני שהיא עצמה קדושה ולכן היא נאסרת בהנאה מיד אלא המקור הוא ממשמשי עבודה זרה דכמו שמשמשי עבודה זרה אינם נאסרים בהזמנה כך גם משמשי קדושה אינם נאסרים בהנאה משעת הזמנתם.
ועל פי דברי הגמרא כתבו הנימוקי יוסף בסנהדרין וכן בעל המאור בסוכה ט. כי המזמין קלף לפרשיות התפילין אזי לכו"ע הקלף נאסר בהנאה מפני שהקלף בעצמו קדוש ודין זה דומה לעגלה ערפה שנאסרת בהנאה משעת ירידתה לנחל איתן מפני שהיא עצמה קדושה.
אבל העושה כיס לתפילין שהוא רק משמש לקדושה אבל אינו הקדושה בעצמו אזי יחלקו אביי ורבא האם הכיס נאסר בהנאת חולין וכדאיתא שם בגמרא.
האם מועיל תנאי בהזמנה
הובא לעיל כי הגמרא במנחות לד: אומרת שלמ"ד הזמנה מילתא ניתן להתנות בתחילה ולומר כי למרות שהחפץ מוזמן לדבר שבקדושה יהיה ניתן להשתמש בו גם לצורך חולין.
וכתב הבית יוסף באו"ח סימן מב' כי האורחות חיים בהלכות תפילין סובר שגם תפילין שהשתמש בהן וכבר הניח אותן על ראשו יכול לשנותם לתפילין של יד וזאת במקרה שהתנה עליהם בתחילה ועל פי זה גם בנרתיק של תפילין אם התנה מראש יוכל להשתמש בו גם לצורך אחר.
אך דעת האור זרוע בסימן תקעא' שתנאי מועיל רק בתפילין חדשות שעדיין לא הניח אותם כלל אך לאחר שכבר הניחם על ראשו ועשה מעשה לא יועיל התנאי שבתחילה ולכן יהיה אסור לשנות מתפילין של ראש לתפילין של יד וכן יהיה אסור להשתמש בנרתיק של התפילין לאחר שנתן בהם את התפילין לצורך חולין.
ספק הביאור הלכה מהו גדר ההזמנה
כתב ביאור הלכה באו"ח סימן מב' כי במקרה שנתן רצועת תפילין חדשה בתפילין של ראש ולפני שהניחם על ראשו רוצה לשנות ולתת את הרצועה בתפילין של יד.
יש להסתפק האם נתינת הרצועה הוי מעשה וממילא כבר לא יהיה ניתן להעביר את הרצועה לתפילין של יד או שנאמר כי נתינת הרצועות הוי רק הזמנה בעלמא כיוון שעדיין לא הניח את התפילין על ראשו.
ולכאורה היה ניתן לפשוט את הספק מדברי הגמרא במגילה כו: האומרת כי הכנסת התפילין לתוך הנרתיק שלהם נחשבת כשימוש בנרתיק התפילין וממילא ניתן לומר כי גם הכנסת הרצועות בתוך בית התפילין ייחשב כמעשה.
אך הביאור הלכה אינו מקבל את הראיה מפני שניתן לחלק ולומר כי נרתיק התפילין מוגדר כתשמיש קדושה מפני שהוא משמש את התפילין בזה שהוא שומר אותם וממילא הכנסת התפילין לתוך הנרתיק זהו מעשה שימוש הקדושה.
אבל ברצועות התפילין השימוש הוא שונה מפני שהרצועות מוגדרות כתשמיש לתפילין בזה שהן מסייעות בהנחת בית התפילין על הראש.
וממילא ניתן לומר כי הכנסת הרצועה בתוך בית התפילין הרי היא רק הזמנה בעלמא מפני שעדיין הרצועה לא שימשה את בית התפילין ועדיין היא לא גרמה לבית התפילין להיות מונח על ראש האדם ולכן ניתן לומר כי עצם הכנסת הרצועה לתוך בית התפילין אין בה משום מעשה אלא היא רק הזמנה בעלמא. והביאור הלכה נשאר בצ"ע.