פרשת ויגש: ערבים, גם באושוויץ

שליט מצרים דורש את בנימין. מה לעשות?? כשהציע ראובן את חיי בניו בתמורה. יעקב אביו מזדעזע מההצעה. הוא שולל את הרעיון מיידית.

והנה, מגיע יהודה ומציע להיות 'ערב' על הנער. רק שומע אבא את המינוח הנכון 'ערבות' ומיד מסכים לשלוח את בנימין.

ערבות? זו המילה היהודית האמיתית.

מתקשרים מהבנק

פעם חתמתי ערבות לשכנים, על הלוואה גדולה בבנק. ביחד עם שמונה ערבים. אחרי שנה נקלע השכן למשבר כלכלי. הטלפון מהבנק הודיע שאנחנו צריכים לפרוע את החוב.

כמה צריכים לשלם? שאלנו בבהלה. אמר הפקיד המלומד מהבנק. יש שמונה ערבים, כך שהסכום מתחלק .... בחלוקה לשמונה, החוב היה הרבה יותר פשוט!!

מאז למדתי משהו על הערבות. יעקב אבינו רוצה שנרגיש שותפים ממש, האחד לשני. הקוד הזה, הוא כל כך יהודי!! .

איש עם שני ראשים או שני אנשים עם גוף אחד?

הגמרא מספרת על איש שנפטר, ונותרו לו כמה בנים, אשר עמדו לחלוק את הירושה.

בן אחד, היה קצת משונה, הוא היה בעל שני ראשים.

עמדו שני הראשים וטענו שהם שני אנשים. מגיע להם כפול בירושה. כמו לשני אחים.

ומי יוכיח אחרת? אולי באמת מדובר בשני אנשים ?

עמד הרב והתיז מעט מים חמים על ראש אחד. החלו שני הפיות לזעוק ...

אמר הרב. אבל רק על ראש אחד הותזו המים. ולמה שניכם צועקים?

הסתבר שהם באמת אחד.

עם ישראל הוא עם של ערבות!

בספר "מתן תורה" (לבעל הסולם) נאמר:"מה שלא רצו כל בני העולם לקבל את התורה,היה מסיבה אחת : שהיו שקועים בזוהמת האהבה העצמית עד למעלה מחוטמם.!".

אבל היהודים , הם ערבים. ברגע שאמר יהודה : עבדך ערב את הנער!! פוצח הקוד היהודי ויוסף מתוודע אל אחיו!.

כשקבוצה נאשמת במעשה שעשו ולא לטובה והם אומרים באהבה: אנחנו ערבים. זו אחריות של כולנו, ניקח עכשיו את הדברים לתשומת לבנו. נתקן ביחד , ננקה ביחד, נקנה חלופות יחד... מיד אפשר לזהות כי אלו רמי מעלה.

ובגהינום, מה עושים?

אושוויץ. איחוד וניגוד של כל העולמות. לא מוות ולא חיים. לא צריך לחפש תיאור נוקב לגהינום. אמרת אושוויץ? זה כולל הכל!!.

שתים עשרה שעות של עבודת פרך ללא הפסק. אימה וחשיכה, לב מרוקן מרוב צער, ודאגה ממושכת על התקווה שעדין לא הגיעה.

סיימו לעבוד. עתה יש הליכה של שלוש שעות למחנה העבודה, מה נשאר כדי לנוח קמעא?

שקי עצמות שכבו שם על הדרגשים. רועדים מאימת הפחד ומקושי הצינה גם יחד. באותו היום כיסה שלג אירופאי כבד את המחנה. המעלות יורדות ועמם גם קצב הלב.

והנה נשמעת הצעקה האכזרית של המפקדת. מה היא רוצה עכשיו?: "לא ניקו את המעברים מן השלג!"

בלה, את חייבת להתגבר!

קולה של אותה אכזרית, כקול של אזעקה בטרם פורענות. אבל איך נשאר במישהו כח לנקות משהו? בלה היא מהצעירות שם. שכבה רועדת וממוטטת כאחד. אבל היא ידעה שלא תעבור דקה מיותרת, כולן רוצות ל'העלם' ברגעים הללו. אבל אין דרך להתחמק. וחלילה , בעוד רגע יישמעו היריות.

אין ברירה אמרה לעצמה! מוכרחים לעשות מעשה. אני חייבת להתגבר. אחרת ימותו כאן יהודים, בלי כוחות קמה, ונעמדה למשימה.

בלה התנדבה לנקות את השבילים. כולן הביטו בה בהתפעלות, איך יש לקטנה הזו כוח? מדובר במטלה של שעות!!

לביילוש, היא בלה, לא היה כח. אבל היה לה ערבות. ואף הן, נענו והבטיחו , כל אחת תתרום כף מהאוכל שלה. ואז יהיה לביילוש כח לנקות בעבור כולן.

אז למי תודה? להשם

"כמה יפה היה מהשם יתברך, אומרת גב' בלה שמיוביץ תח"י, שהוא נתן לי רעיון לעשות כזה מעשה. גם ניקיתי. גם הצלתי את כל שאר הבנות, וגם קיבלתי אוכל ולא ניזוקתי,

והדבר הכי נפלא, מבטיחה היא במתיקות, שד' משלם שכר על מצוה במה? בעוד מצוה. כי בזכות כך היה לי מזון לתת לבחורה ששכבה חולה, ומנת המזון הנוספת שהבאתי לה חיזקה אותה והיא יצאה מן המשבר...

אלו דמויות ההוד שמסתובבות בינותינו ומעידות על עם נפלא מורם מכל בני עולם. יהא סיפור זה ,נר מופת לעילוי נשמתם של כל הטבוחים על שם קדשך. אשר ביום י' בטבת נקבע ליום ה'יזכור' להם, יום הקדיש הכללי. ויהוה מסר אמיתי של אחדות וערבות, בקוד המופלא עליו רומז יהודה ליוסף.