והוא עבר לפניהם (בראשית לג' ג')
הגמרא בפסחים ז: אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן ומבארת הגמרא כי פירוש המילה עובר הוא מלשון להקדים כפי שנלמד מהפסוק "וירץ אחימעץ ...ויעבור את הכושי" (שמואל ב' יח') וכפי שנלמד מהפסוק " והוא עבר לפניהם" ומבאר רש"י שיעקב עמד בראש מחנהו מתוך חשש למלחמה עם עשיו ולכן אמר אם יבוא אתו רשע להילחם, יילחם בי תחילה.
הנימוקי יוסף במנחות לה: מבאר כי הלשון עובר לעשייתן מורה שיש להקדים את הברכה לקיום המצווה אך אין להקדים את הברכה בשיעור גדול אלא שמיד לאחר הברכה יעבור לקיים את המצוה.
הריטב"א בפסחים ז: מוסיף לבאר כי הלשון עובר לעשייתן מלמד שאין להתעכב או להפסיק בין הברכה לקיום המצוה אלא מיד בתום הברכה יעבור לעשיית המצוה ללא כל שיהוי בדיבור שלא לצורך או מעשה שלא לצורך.
הטעם שהברכה קודמת לקיום המצוה
המאירי במגילה כא: וכן הריטב"א בפסחים ז: כתבו שטעם הקדמת הברכה לפני קיום המצוה הוא כדי שעל ידי אמירת הברכה יתקדש האדם ויוכל לכוון את ליבו ומחשבתו כי הוא עושה את מעשה המצוה בשביל לקיים את רצון ה'.
ובעניין זה כתב הנודע ביהודה מהדו"ק יו"ד סי' צג' כי אנשי כנסת הגדולה תיקנו לנו את נוסח התפילות והברכות והברכה היא התעוררות הדיבור והמחשבה ועל כן כל מצוה שיש ברכה לפניה מספיק לומר את הברכה לפני קיום המצוה ואין צורך באמירת לשם יחוד וכו' אך במעשי מצוות שאין עליהן ברכות ראוי לומר הנני עושה דבר זה כדי לקיים את מצות בוראי.
עוד כתב הריטב"א שהברכה היא מעבודות הנפש ומעשה המצוה הוא מעבודות הגוף ולכן מן הראוי להקדים את עבודת הנפש לפני מעשה הגוף.
בספר המנהיג (לרבי אברהם בר נתן הירחי) מובא כי מאחר שאסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ולכן צריך לברך לפני האוכל כך צריך לברך לפני קיום המצוה וההסבר הוא כי על ידי קיום המצוה יש לו לאדם הנאה מן השכר המובטח לעושי דבר ה' ולכן לפני קיום המצוה יש לברך כדין כל הנהנה.
הרמב"ן בהאמונה והביטחון פרק ז' כתב כי כמו שבהנאת הגוף צריך לברך לפני ההנאה כך בהנאת הנשמה מקיום המצוה יש לברך לפני מעשה המצוה שנותן הנאה לנשמה.
ברכה לאחר קיום המצוה
הרמב"ם בהלכות ברכות פרק יא' הלכה ו' פוסק שאם שחט בלי לברך לפני השחיטה אינו יכול לחזור ולברך לאחר השחיטה וכן אם הפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה אינו יכול לאחר ההפרשה לחזור ולברך אבל אם הניח תפילין בלא ברכה ועדיין התפילין מונחות על ראשו וכן הנכנס לסוכה בלא שבירך לישב בסוכה אך עדיין יושב הוא בסוכה הרי יכול לברך את ברכת המצוה מפני שנחשב כמברך עובר לעשייתן.
בכרתי ופלתי כתב שלכאורה שיטת התוספות היא כשיטת הרמב"ם וברכה לאחר קיום המצוה הוי ברכה לבטלה מפני שכתבו התוספות שלמ"ד מצוות אינן צריכות כוונה הרי בטיבול הראשון בליל הסדר כבר יצא ידי חובת אכילת מרור ובטיבול השני אם יברך הוי ברכתו ברכה לבטלה וממילא מוכח שהתוספות סוברים כי ברכה לאחר קיום המצווה הוי ברכה לבטלה.
אבל האור זרוע בהלכות קריאת שמע סימן כה' חולק וסובר שאם לא בירך לפני קיום המצוה יכול לברך גם לאחר שקיים את המצוה.
ורק בברכות הנהנין אין לברך ברכה ראשונה לאחר שסיים אכילתו מפני שטעם הברכה לפני האכילה מובא בגמרא ברכות לה. שאסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה בלי ברכה ואם לא בירך הוי כאילו גוזל את הקב"ה וממילא לאחר שכבר אכל אין עוד כל טעם וסברא לברך את הברכה שלפני האכילה.אבל בברכת המצוות יכול לברך גם לאחר שקיים את המצוה.
האור זרוע מביא ראייה לשיטתו מהגמרא ברכות נא. ופסחים ז: שגר הטובל מברך רק לאחר שטבל מפני שלפני טבילתו הוא אינו יהודי גמור וממילא אינו יכול לברך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו ואם כן מוכח שניתן לברך גם לאחר קיום המצווה.
וייתכן לומר כי סברת האור זרוע היא כסברת הרבינו מנוח בברכות פרק יא' שברכת המצוות היא ברכת ההודאה וממילא אין כל נפקא מינא אם יודה לקב"ה גם לאחר שכבר קיים את המצוה.
ביאור שיטת התוספות והרמב"ם
הגמרא בברכות נא. ובפסחים ז: מביאה את הברייתא שהטובל מברך לאחר שעלה מטבילתו.נחלקו הראשונים באיזו טבילה הברייתא עוסקת הרמב"ם והרי"ף סוברים כי הברייתא מתייחסת דווקא לטבילת גר שאינו יכול לברך לפני טבילתו אבל שאר החייבים בטבילה ואפילו בעל קרי הרי הם מברכים לפני טבילתם.
רש"י בפסחים ז: וכן התוספות מבארים כי הברייתא עוסקת בכל חייבי הטבילות וסברתם היא כי מאחר ובטבילת גר לא ניתן לברך לפני הטבילה אזי חכמים תיקנו שבכל סוגי הטבילות יברך הטובל לאחר שעלה מטבילתו.
ולכאורה צריך להבין את שיטת התוספות מפני שהתוספות בסוגיית ברכת המרור(פסחים קטו:) כתבו שלא ניתן לברך את ברכת המצוות לאחר קיום המצוה מפני שזוהי ברכה לבטלה ואם כן מדוע בשאר הטבילות חכמים תיקנו לברך לאחר הטבילה והרי לכאורה זוהי ממש ברכה לבטלה.
ועוד הקשה הברכת אברהם ח"א סימן נג' שצריך להבין גם את שיטת הרמב"ם מדוע גר הטובל מברך לאחר הטבילה והרי הרמב"ם סובר שברכה לאחר קיום המצוה הוי ברכה לבטלה ואם כן הגר בברכתו יעבור על האיסור של לא תישא את שם ה' אלוקיך לשוא.
ואפשר לתרץ על פי דברי הש"ך ביו"ד סימן יט' שבזמן שחכמים תיקנו את ברכת המצוות הם גם תיקנו שיש לברך לפני קיום המצווה אך מאחר ובטבילת הגר לא ניתן לברך לפני הטבילה תיקנו חכמים בשונה משאר המצוות שבכל הטבילות מברכים לאחר הטבילה.
וממילא כבר לא שייך להקשות כיצד ניתן לברך לאחר הטבילה והרי ברכה לאחר קיום המצוה הוי ברכה לבטלה מפני שברכה לבטלה הוי רק אם מברך של כציווי חכמים אבל מאחר ובטבילה חכמים תיקנו מלכתחילה שיש לברך לאחר הטבילה ממילא לא הוי ברכה לבטלה.
ברכת על נטילת ידיים
ברכת על נטילת ידיים לכאורה דומה לברכת הטבילה מפני שגם בנטילת ידיים לפעמים אין הנוטל ראוי לברך או מפני שידיו אינן נקיות או בגלל שיצא מבית הכיסא וכדו'.
ובאמת שהתוספות בפסחים ז: האור זרוע בסימן עט' ועוד ראשונים פוסקים כי כמו שבטבילה חכמים תיקנו שיש לברך לאחר הטבילה כך גם בנטילת ידיים יש לברך לאחר הנטילה.
וכתב הטור שכוונת הראשונים שבכל נטילת ידיים ואפילו אם ידיו נקיות ויכול הוא מצד הדין לברך אין לו לברך אלא רק לאחר הנטילה מפני שזוהי תקנת חכמים וכפי שמצינו בברכת הטבילה שטבילת הגר גורמת שבכל הטבילות יש לברך לאחר שעולה מן הטבילה.
אבל הבית יוסף כתב שאין כוונת הראשונים שבכל נטילת ידיים יש לברך רק לאחר הנטילה אלא אם יודע שידיו נקיות ולא נגעו במקומות המכוסים וכדו' יש לקיים את דין הקדמת הברכה לקיום המצוה כפי שמבוא בגמרא פסחים ז: שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן.
עוד כתבו התוספות והרא"ש שאם מברך על נטילת ידיים קודם הניגוב אזי למרות שמברך לאחר שכבר נטל את ידיו אבל עדיין נחשב שמקיים את הדין של כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן מפני שכל זמן שלא ניגב את ידיו עדיין לא סיים את מצוות הנטילה והרי דומה הוא למי שהניח תפילין בלא ברכה שכל זמן שהתפילין מונחות על ראשו רשאי לברך על מצות תפילין.