"רוצה לנשק את הנכד, אבל הפנים המוכתמות מפריעות לי" 

ערב שבת, האוכל כבר עומד על הפלטה, מדיף ניחוחות משכרים. הבית מצוחצח והשולחן ערוך. נותר לי רק לחכות לילדים והנכדים. אוהו כמה אני אוהבת שהם מגיעים. שתי דפיקות על הדלת והדלת נפתחת. סנונית ראשונה בפתח. מנדי נכנס עם כל הילדים. כמו במסדר הם נכנסים מטופחים ומסודרים. נראה כאילו מעצבת קפדנית הלבישה אותם מכף רגל ועד ראש. אני מתנפלת עליהם כמובן בנשיקות והם משיבים לי כגמולי הטוב. הם מתיישבים סביב השולחן, אני מוציאה להם קוגל חם מהתנור והם אוכלים בתאבון, תוך כדי שהם משתפים אותי בחוויות שלהם מכל השבוע האחרון.

גם חנוך אמור להגיע לשבת עם כל המשפחה. אני שומעת קולות צחוק מחוץ לדלת. אני כבר מחכה לבואם. הדלת נפתחת בפראות יוסי בן השלוש פורץ פנימה, תוך כדי צעקה: "השגתי את כולם". אחריו מתפרצת כל השיירה. אני רוצה להתנפל גם עליהם בחיבוקים, אך מתביישת לומר לעצמי: "קשה לי". קשה לי כי חני הקטנה מרוחה בשוקולד, כי פניו של יוסי מוכתמים בכתמים שחורים ומהבגד של שושי הקטנה מדיף ריח לא נעים. הילדים רצים לתבנית הקוגל, יוסי תופס בידו חתיכת קוגל, אני רוצה לעצור בעדו, להעיר שלא לוקחים מתבנית מרכזית בידיים, אך אני עוצרת בעדי, לא רוצה להיות הסבתא הביקורתית שכבר בהגיעם פותחת בהערות. הילדים רצים עם האוכל לספה, בידם השנייה חובקים ספר. תוך דקה הספה הופכת להיות מוכתמת. מבטי נפגש במבטו של חנוך, הוא קלט את חוסר שביעות רצוני. כבר הערתי לו בעדינות בעבר. הוא מביט בי בחוסר אונים.

אני מסתכלת בעצב על הבגדים שהם לובשים. הם מוכרים לי מאד. בפעם האחרונה שהם הגיעו היה אכפת לי מהמראה שלהם, יצאתי איתם לקניות, קניתי להם סט יפהפה, בעיני רוחי דמיינתי אותם מסודרים ומאורגנים, כמו הילדים של… כרגע קשה לראות את היופי של הבגדים. הם מקומטים ומלוכלכים והתמונה הכללית רחוקה מלהיות מושלמת. כנראה שהפתרון לא טמון בכסף.

כל השבת אני נושכת שפתיים שוב ושוב. נזהרת לא להחמיא יותר מדי לכלתי אסתי על הבגדים היפים של הילדים, כדי לא לעורר קנאה. נזהרת לא להעיר שוב ושוב לילדים של יסכה על הלכלוך והבלגן. מרגישה מותשת, אך מתגברת.

אני מוטרדת מאד מהנושא. סדר וניקיון זה משהו מאד חיצוני. הנושא אמור להיות שולי מאד ביחס לאהבה שאני חשה לילדים והנכדים. אני מודעת למעלות של כלתי, היא איכותית והיא אמא חמה ומסורה. היא מבינה את הבעיה שלה ולא עושה את זה מתוך רוע. פשוט יש לה קושי אמיתי בסדר וניקיון וזה עובר הלאה לילדים. אני יודעת שלמרות מאמציה- זה המצב. אני מבינה הכל. אך קשה לי. אני מנסה להתמקד בחכמה שלהם, במידות הטובות שלהם, בנתינה שלהם. אך נושא הניקיון עומד ביני ובינם כחומה בצורה. כי גם כשאני רואה את יוסי מוותר על הבובה, צדה את עיניי הנזלת המרוחה וכמה שאני מנסה להעיר לעצמי שאני קטנונית ונתפסת לשטויות, זה תופס אותי ומציק לי. אני רוצה לראות רק את הטוב שלהם. להנות באמת כשהם מגיעים ולא מצליחה.

אני יכולה להחליט לחנך שוב ושוב. להסביר לילדים ששוטפים ידיים אחרי האוכל, שלא מורחים את הידיים המלוכלכות על הבגדים, שלא אוכלים על הספה, שלא מורחים את הקולה שנשפך עם הרגל, ועוד, ועוד. אבל אז האווירה נפגמת שוב ושוב וכולם יוצאים עם תחושה חמוצה.

אז מה באמת הפתרון? האם יש דרך לשנות את עצמי? להצליח להתעלם מנושא הניקיון שהוא חלק ממני? להשלים עם המצב? ואולי יש דרך לשנות את הנכדים? אולי אפשר לחנך לניקיון מבלי לפגוע בהורים?

הנושא אכן מורכב ומסובך כמו כל נושא "כלה וחמותה", אך ניסיתי כן למצוא כמה פתרונות מעשיים לחמות אשר שותפה לקושי :

הציבו כללי ניקיון בסיסיים בטון חווייתי

נכון שהערות יוצרות אווירה לא נעימה ואף סבתא לא רוצה למצוא את עצמה כשוטר: "לא לעשות ככה..." אבל אפשר ורצוי להכניס כמה כללי דגל, כדי לא להגיע לתסכול. נסחו את הכללים בלשון חיובית ואמרו אותם בטון חווייתי. לדוגמא, אם מפריע לכן שהילדים מסתובבים עם ידיים מלוכלכות. הכניסו הרגל לשטוף את הידיים אחרי האוכל. אל תאמרו לילדים: "לא נוגעים בידיים מלוכלכות". במקום זאת ניתן לומר: "אחרי האוכל שוטפים ידיים", אפשר לעשות את זה באופן חווייתי ולהכניס את זה כטכס שגרה לכל הנכדים: "עכשיו כל החמודים רצים לשטוף ידיים". כך סביר להניח שגם הכלה תזרום ולא תיפגע מתחושת ביקורת. כך ניתן ליישם גם דוגמאות נוספות, כמו איסוף משחקים לפי צבעי המשחק, וכו'.

במשקפיים ורודות

אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. נכון שמפריע לך נושא הניקיון אבל יש עוד כמה צדדים יפים בכלה והנכדים. האירי אותם באור יקרות. בכל ביקור שימי לב לנקודות האור והחמיאי עליהם בקול ובכנות. לדוגמא: אמרי בהזדמנויות מתאימות: "אני רואה שיוסי מאד ותרן", "רואים שיש לו טוב לב כמו אמא שלו..." כך הקשר החיובי יתחזק וממילא החלק החיצוני יקבל פחות פוקוס מצידך וגם הם יחושו אהובים ורצויים.

גם הסבתא מהווה דוגמא

ילדים רוכשים הרגלי ניקיון מהסביבה. במקרה הזה את יכולה להוות מודל עבורם. הראי לילדים איך את נוטלת אוכל מהקערה המרכזית בעזרת כף. הסבירי להם שבידיים יש חיידקים שעוברים מאחד לשני ולכן לא ניקח בידיים. הדגימי להם הרגלי שטיפת ידיים ופנים וכך ירכשו הרגלי ניקיון. היזהרי לא להראות מחנכת באופן שיפגע בכלה!

קבלי אותם כמו שהם

ואחרי כל הטיפים- קבלי אותם כמו שהם- זה אולי נשמע קלישאה, אבל הקושי הגדול נובע מהמחשבה: כיצד ניתן לשנות אותם? כשאת עסוקה ברצון לשנות, את לא שלמה איתם, את חשה כל הזמן בהתמודדות ומדמיינת מה היה קורה אילו הם היו אחרת. הסתכלי על כך באמונה: זה הילד שה' שלח לי, זאת הכלה שה' שלח, אלו הצאצאים, אל המגרעות והמעלות. וברוך השם שאלו הבעיות שלי.

יש לכם טיפים נוספים?- מוזמנים לשתף מניסיונכם!

•

רוצים לשתף מאתגרים/ חוויות/ סיפורים/ תובנות מהמשפחה, בית, ילדים, עבודה?- שלחו מייל לכתובת: rivky@kikar.co.il כתבו בנושא המייל: "שיתוף". שתפו מחייכם ואולי השיתוף יתורגם לכתבה שתסייע לרבים כמוכם.