התקופה של החופש הגדול מזכירה לנו שאחד מהצרכים הבולטים של הנפש - הוא החופש. מתי ניתן לילדים שלנו חופש ומתי נשגיח עליהם בשבע עיניים?
זמן ההריון בו הילד נמצא 24/7 בבטן אמו מסתיים, ומהרגע בו הוא יוצא לאוויר העולם הוא מחפש את עצמאותו, את החופש. אנחנו כהורים נוטים להשגיח עליו מתוך דאגה לשלומו ולבריאותו, אך לפעמים כשהדאגה הזאת נעשית באופן לא מבוקר, היא יכולה לפגוע בהתפתחותו התקינה של הילד.
מחקרים שנערכו על-ידי מריה מונטסורי גילו כי בעת פעילות חופשית של ילדים בגילאי 2.5 עד 6, ילדים פועלים על מנת להגדיל את עצמאותם ולשחרר את עצמם מהתלות במבוגרים. הם לא מבקשים עזרה אלא אם הם לא מצליחים להמשיך לבדם. ככל שהילדים יותר פעילים ונמצאים בהוויה של פעילות ועבודה אמיתית, הם יוכלו לפתח באופן משמעותי יותר את עצמאותם במישור זה.
בכדי לגרום לילד לפתח את הכישורים הללו, אנחנו צריכים יותר לא לעשות, מאשר כן לעשות. לא להיכנס למרחב שלו ולא לחסום לו גישה לפעולות היומיומיות כמו ארון הבגדים ופינת האוכל, אלא לתת לו לפעול בעצמאות מלאה, תסמכו עליו שברגע שהוא יזדקק לעזרתכם הוא יידע לפנות אליכם.
ברגע שניתן לו את החופש שלו יתגלה לפנינו ילד שליו רגוע ופעיל.
תיקון שהוא קלקול
ילד שכבר בגילאי שנה - שנה וחצי מקבל את החופש במשימות עצמאיות מפתח אופי ורוכש בעבורו כלים שאנו כהורים נשמח שיהיו לו בהמשך החיים. תחושת ההישג והביטחון שכל כך חשובה לביטחון הילד מתפתחת כל אימת שהילד מצליח לפעול בכוחות עצמו ללא עזרת הסובבים אותו, תחושה זו אינה תלויה במחמאות ובצהלות הסביבה אלא מתפתחת באופן עמוק יותר בתוך נפשו של הילד שמרגיש שהוא מסוגל ליצור ולפעול לבד ועל ידי זה מעז לנסות את כוחו אף בתחומים נוספים בחיים.
ערך נוסף שתשיג בכך שהילד יפעל באופן עצמאי הוא בכך שהילד ירכוש הרגלים בסדר וארגון ועמידה ביעדים, שיהיו לו לעזר בהמשך חייו.
בנוסף לכך, הרגלים אלו יחזקו אצל הילד את שייכותו למשפחה, ומי לא רוצה משפחה חזקה ומאוחדת?
עצרו, רגע לפני
הילד בא לעשות דבר מה בעצמו ואתם בתחושה בלתי נשלטת מנסים למנוע בעדו לעשות זאת? עצרו רגע ושאלו את עצמכם: למה?
הרבה פעמים דבר זה נובע מחשיבה אגואיסטית מצדו של ההורה שלדוגמא רואה את ילדו מנסה לאכול בכוחות עצמו ובראש שלו הוא כבר רואה את הלכלוך והבלגן שעתידים להיתפס בכל פינה. במקרים כאלה צאו מאיזור הנוחות ותנו לו להתפתח, בהמשך אתם תודו על כך.
על פי דרכו
לעיתים קרובות ישנם הורים המודאגים ממידת העצמאות של ילדיהם. "הילד מתעקש שאאכיל אותו, בלי זה הוא לא אוכל", "אני מציעה לו להתלבש בעצמו אך הוא אינו מעוניין בכך", "הוא לא רוצה לסדר את המשחקים בעצמו", וכדומה.
במקרים כאלה מוטב שאנו כהורים נראה לנגד עינינו את המטרה המרכזית ולהימנע מהמאבק המיותר עם הילד. המטרה אינה סדר ונקיון, אלא לגדל ילד שמאמין ביכולותיו בעולם. ילד אשר בטוח בעצמו ובמסוגלותו להתנהל בעולם. דרך העצמאות הפיזית שאנו מאפשרים לו הוא מבסס את העצמאות הנפשית שלו ויוצר חיבור לעצמו ולייחודיות שלו בעולם הזה.