והנה החופש הגדוווווווווווווווווווווול הגיע, מה גדול? ענק!
ושוב אנחנו ההורים, אה (סליחה) הלהטוטנים, השפים, הנהגים, השחיינים, הבדרנים, הציירים, הנגרים, מקפלי הניירות והאוהלים, אורזי הסנדוויצ'ים.
ובעיקר משלמי, הו! משלמי האטרקציות למיניהם, מביטים ברטט ובזיע אל פנקס הצ'קים המרוקן או אל כרטיס האשראי גולש המסגרות ונחרדים.
איך?! איך שומו שמים נעבור את הקיץ הזה בשלום?!
היום כדי להיות הורה שבכלל נכנס לאודישן הנכסף בריאלטי שאין לו שם (אבל אני אתן לו, מה איכפת לכם?) "הישרדות-החופש הגדול", אתה חייב לספק ליין אפ מרשים הכולל קייטנת סושי/גולף/ חלל /מקרמה.
להוציא את הילד לטיול רכיבה על אלפקות, לפחות לחויה חד פעמית אחת במתחם המים הכיף כיף כיף מיני-לונה-דיון, לפחות לטיסה אחת בשמי הארץ (ואם אתה ממש משקיען אפשר גם בעולם)?
אתה חייב לתת לו ביקור בספארי או בתנכ"י, להאכיל אותו לפחות פעמיים בשבוע בג'אנק פוד המקומי, וזה עוד הרבה לפני שדיברנו על "הכן מקררך לחופש", או על "איך תשמור על הבית מסודר בלי להרגיש עבד".
כי ככה אנחנו, הורים מסורים שכמותנו, מה לא נעשה כדי להעלות חיוך על שפתיי ילדנו?!
מה נעשה? נעשה הרבה! ואולי החסד העצום ביותר שנעשה עימם יקרה כשנפסיק להרגיש כמו לוליינים על חבל דק, כשנתן להם הזדמנות להכיר בעובדה ש"כיף" הוא אמצעי ולא מטרת על.
אני קוראת לכם מכאן הורים יקרים! שכירים ועצמאיים, עקרות בית ואנשי היי טק, שקופים יותר ואטומים פחות!
לא רק באקט כלכלי עסקינן כי אם בראש ובראשונה באקט חינוכי.
החופש הגדול הוא אכן זמן מצויין לתרגל עם הילדים יציאה! ולא רק מהבית אלא גם מעצמם!
החופש הגדול הוא זמן לאתגר אותם במתן חסד לחולה ולנזקק, זמן להפעיל את האחים הקטנים יותר, זמן לסייע במטלות הבית, זמן לצאת קצת מהפוזה הניצחית של "אני פנוי לשעשוע", זמן ללימוד, לתפילה, זמן למבחן המופלא של "איך אני כשלא עומדים עלי עם אקדח טעון לרקה" אז כמובן שזה לא באמת אקדח וזו לא באמת רקה, אבל זה חופש.
וכמו שכבר אמרו חז"ל "עבדי זמן, עבדי עבדים הם, עבד ה' - הוא לבד חופשי"
"חופשי-מלעבוד את תאבוני"
בהצלחה לנו.