האהבה היא רגש מאד דומיננטי ומשמעותי בחיים של כל אדם. ובפרט בחייו של היהודי.
רבו הם הביטויים שנאמרו בהקשר לאהבת ה' לעמו, לאהבת הבריות התורה והארץ, מה שיוצר את מעמדה ומרכזיותה בחיינו.
האהבה בנויה מרבדים על גבי רבדים וככל שמעמיקים בה מתגברת עוצמתה והשפעתה.
בפרשתנו אנו מוצאים שאהבה שהתבטאה בצורה עמוקה וכנה גרמה להצלחת חיים.
כשעשיו מגלה שיעקב נטל את הברכות של יצחק ב'מרמה' הוא מבקש להורגו, מה שגרם לבריחתו של יעקב מבית הוריו.
במקביל לכך עשיו שלוח את אליפז בנו לרדוף אחר יעקב ולהורגו, ובשביל לאבטח את ציוויו מציב בפני אליפז ברירת ממחדל שעל אליפז להרוג את יעקב אחרת אליפז עצמו ימות בידי אביו.
ובהיות ואליפז היה איש מהיר וקל רגליים (כמובא בסדר הדורות) הצליח והשיג את יעקב ופוגש בו על אם הדרך. וכשיעקב מגלה מה מבקש אליפז לעשות הוא מגיע עם המצאה יצירתית ביותר שעל ידה שניהם ישארו בחיים, והיא, שיקח ממנו את כל בגדיו ורכושו ובכך יעקב יחשב כמת שהרי 'עני חשוב כמת' ובכך יוכל אליפז לחזור לאביו ולבשר לו שאכן קיים את שליחותו והביא למיתתו של יעקב.
אלא שבשלב זה מתעוררת תמיהה בעצם הסכמתו של אליפז.
תמיהה זו מקבלת משמעות רבתי בפרט אחר היכרות עם פרופיל האישיות של אליפז. הוא לא היה אדם ישר ותקין, לא היה לו רזומה שלילי ביותר, הוא היה מיפר את נאמנותו לבני משפחתו באופן מוקצן עד שממנו יצא עמלק, הוא היה מומחה גדול בירי חיצים, בקיצור מסוג בני האדם שלא בדיוק היו אמורים להיענות לתחינתו של יעקב.
אז מה בכל זאת גרם לו למלאות את דברי יעקב ולא את דברי אביו, הרי הוא ידע שלוקח על עצמו סיכון לא מבוטל שאם האמת תתגלה ויעקב ימצא חי וקיים אחת דינו למוות בידי אביו, הוא ידע בבירור שעשיו רצה את יעקב מת בפועל ולא מת בהגדרה. אז מה היה הכח שדחף אותו לפעול כנגד מה שהתבקש.
התשובה לכך טמונה במשפט קצר מתוך פירושו של רש"י: "ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק – משך ידו".
במשפט כה חד וקולע רש"י קיפל את הבסיס לחינוך אמיתי ומוצלח.
מן הסתם שאליפז גדל בבית הרוס ולא יציב ולכן נאלץ לגדול בבית סבו – יצחק אשר שימש לו כאב ואם גם יחד, הוא זה שהעניק לו חום ואהבה, דאגה ואמפתיה, הוא זה שהיה לצידו ותמך בו כשהצטרך, ולפתע, שניצב לפני החלטה כה נועזת להרוג את דודו – בן סבו, החל לפעום בו אותו רגש האהבה שהוענק לו בלא הרף בביתו של יצחק.
אם נתבונן, רש"י לא פירש שגדל 'בביתו' של יצחק אלא שגדל 'בחיקו', זאת אומרת שהוא גדל תחת הידיים שלו, הוא העניק לו חיבוק כשהיה צריך, הניח את ידו עליו כשרצה לעודדו, והעניק לו את ידו כשנפל ורצה לקום, ההתנהלות של יצחק עימו כשהיה ילד היא זו שעמדה כעת להצלת חייו של יעקב, היא זו שנסכה באליפז כוחות נפש לעמוד אל מול אביו ולהמרות את פיו על אף המחיר הכבד שיהיה אמור לשלם.
לכן הוא "משך ידו", אותה יד מלטפת וחמימה שתמכה בו בצעירותו כעת מנעה מידו האכזרית והמיומנת ברצח להוציא את זממה לפועל.
אנו מוצאים שיש בכוחה של אהבה חיה ואמיתית לגעת בנפש שמכוסה תחת מעטה קליפות קשות ועבות, בכחו של רגש חמים ונעים להמיס אט אט כל שכבה שמכסה את אורה ובהירותה של הנפש, אין זה משנה כלל אם מוענק האהבה הוא בן, אח, שכן, או סתם נער שעובר על ידינו ברחוב, כל עוד הוא קורא "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש" יש בקריאתו זו רצון לספר שעדיין "חולת אהבה אני" מבקש הוא אהבה כדי להתרפאות על ידה, נס הוא מפני אותה שמש שמשזפת אותו ומבקש חום ואור של שמש צדקה שמאירה עליו ובכנפיה תביא לו את הרפואה, אין צדקה גדולה מזו.