לפני כיובל ששנים בעיצומו של יום הכיפורים, פרצה מלחמה עקובה מדם, ומאז הוקבע שמה וכפי שניתן להבין על שם העיתוי בו החלה. 'מלחמת יום כיפור'.
איך יקראו למלחמה זו, מלבד שמה שניתן לה 'חרבות ברזל', היתכן שתיקרא 'מלחמת שמחת תורה', היאך יסתדרו שני מושגים כל כך שונים וכל רחוקים זה מזה כמו 'מלחמה' ו'שמחה' וישבו להם בניחותא יחד זו לצד זו, ממש ממש לא מסתדר ולא הגיוני.
אך חושבני שניתן לכנותה בשם שאכן קשור במהותו של יום ובמהותו של העם.
ואסביר, מקורה של השמחה ביום שמיני עצרת הוא מהפסוק בפרשת פינחס ''ביום השמיני עצרת תהיה לכם'', שם רש"י מציין את לשון המדרש בו מתוארת בקשתו של הקב"ה מעם ישראל להוסיף יום נוסף לשמחה הגדולה שהיתה במהלך שבעת ימי חג הסוכות, עוד יום שבו שוב נשמח יחד נערוך סעודה כדרך שעורכים בנים לפני שנאלצים ללכת אחר ששהו אצל אביהם, ושם המדרש כותב מהם המילים בהם נוקט הקב"ה כשפונה לעמו בבקשתו - "קשה עלי פרידתכם".
המילים הללו מצלצלות בצליל מאד רועם בתקופה האחרונה.
עם ישראל שרוי בכאוס אדיר, שסע עמוק מאין כמותו, קיטוב חד כל כך שלא נראה מזה זמן זמנים, אף אחד לא האמין לאן יכולה עוד להיגרר השנאה ולאיזה מעשים חמורים היא עלולה להוביל. אין כאן המקום ואין זה מן הראוי כעת להזכיר מהם, אך הדברים ידועים לכל לצערנו כי רב הוא.
אעלה זאת כהצעה שהמלחמה הנוכחית הנוראית שהתרגשה לפתחנו בימים האחרונים ראויה להיקרא בסימן "מלחמת פרידתכם".
המרצחים הארורים ימש"ו, אינם מפרידים ומבדילים כלל בין אלו העוטים לראשם כיפה שחורה העשויה קטיפה או כיפה סרוגה שלה מספר גוונים או שמא בכלל כיפת השמים מכסה את ראשם, אין הם בודקים לפני מעשי הרצח הנבזים שלהם אם העומד לפניהם הוא נגד הרפורמה או בעדה, אם דעותיו ימניות הן או שמא דווקא מחזיק הוא באידאלים שהשמאל מחזיק בהם, אם סבא וסבתא שלו עלו ארצה ממרוקו או מפולניה, אם למד תורה בישיבה או שירת בצבא הגנה לישראל, אם משתייך הוא לקהילה כזו או אחרת, פשוט להם דבר מאד מהותי שלנו לצערנו לא פשוט בכלל, עצם זה שאנו בנים לעם היהודי, בנים לעם הנבחר, אנחנו נקשרים בגורל אחד.
לא משנה מהן דעותיך, אין הבדל מה אתה חושב, ומה אתה פועל ולמי אתה מצביע, אל לך לשכוח שאתה יהודי.
אם הם אינם מפרידים ומבדילים למה אנחנו כן?! למה הפירוד אצלנו רק הולך ומעמיק ומגיע לשיאים חדשים כל פעם?!
"קשה עלי פרידתכם", קורא הקב"ה לנו בניו אהוביו, קשה לי הפירוש שלכם, ועוד יותר קשה לי להסביר לכם בדרכים לא נעימות בכלל כמה נחוצה האחדות והאהבה.
הדבר זועק מאליו, הקיבוץ ששמו עולה בכותרות החדשות ללא סוף הוא קיבוץ "רעים", האין זה ממש אותו מטבע לשון המופיע בפסוקים במשלי "רעך ורע אביך אל תעזוב" ובתהילים "למען אחי ורעי", הכותרות זועקות אלינו: תתעוררו! הרעות שלכם נפגמה, האחדות שלכם דורשת טיפול יסודי. תתקבצו לכם ותתנהגו אחד לשני כרעים - כאחים, אב אחד לכולנו, בני איש אחד אנחנו.
ב"מלחמת פרידתכם" כולם מופיעים יחד, אך לצערנו העמוק ובכאב העז והצורב, מופיעים ביחד על הגרף העולה בו מופיע מספר הנרצחים הי"ד ומספר האחים היקרים שלנו בשר מבשרנו שנמצאים אי שם מאחורי הגדר מוחזקים בידי שוביהם ימ"ש שמי יודע מה מעוללים להם רצ"ל, שם בצגים מופיעים יחד, אסור לאף אחד להגיע לשם חלילה וחס כדי להתאחד, בואו נתאחד כבר עכשיו.
ידועה אמירתו הנוקבת של הגאון רבי ישראל מאיר לאו, שמרבה לחזור עליה "עם ישראל יודע טוב מאד היאך מתים על קידוש השם אך כמה קשה לו לחיות על קידוש השם" וכמה קידוש השם יש כשמרבים אהבה ואחוה בעם. אין קידוש השם ונחת רוח גדול מזה לבורא העולם. "כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי אהוביי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה" (תנא דבי אליהו רבא פרק כח').
אנחנו יודעים להתאחד דווקא בעיתות צרה וצוקה, כמה מנחם ומעודד לראות את הרצון להתנדב ולתרום מעצמם, לטובת בחורי הישיבות שהוקפצו אף הם בצו 8, לחיילים שנלחמים בגופם במסירות אדירה ועצומה שלא ניתנת לשיעור ולתיאור, למשפחות הפצועים השבויים והנעדרים, לכן השאלה הזו מתעצמת ונוקבת עוד יותר, אתם כבר יודעים להתאחד אתם יודעים לתת שכם לאחר, אתם שותפי אמת לכאב אחד של השני, האחדות והקירוב זה קוד גנטי שעובר בדם שלנו כעם היהודי, זה לא דורש מאיתנו הקרבה בכלל, רק רצון. רצון לְהָקְרִיב ללא צורך לְהַקְרִיב.
הבה נפיק את הלקח החשוב הזה, על אף שכל כך פשוט הוא כך הקושי ליישמו. ותפילה נישא לאבינו שבשמים שיאמר די לצרותינו ולא ישמע עוד שובר ושבר בגבולנו, ויחיש לגאלנו גאולת עולמים, בקרוב. בקרוב ממש.