הנשיאה בייניש, ללא ספק גאה בעצמה. אחרי תקופת כהונה קודרת מבחינתה, בה ביטא השר דניאל פרידמן את דעתו באופן חופשי ללא מוראה של הנשיאה, הגיע כעת תור הצייתן - יעקב נאמן, ובא לציון גואל.
ההתחלה אמנם, לא הייתה קלה, שהרי מייד אחרי הבחירות דרשו ב'ישראל ביתנו' קדנציה נוספת לדניאל פרידמן. אלא שבסייעתא ד'העבודה' נמצאה הפשרה, יעקב נאמן הוא זה שיהיה השר, בפעם השנייה בתולדותיו.
מינויו של נאמן התקבל בברכה בחוגי הימין והדתיים, לא רק עקב היותו חובש כיפה ויהודי שומר מצוות הקובע עיתים לתורה, אלא גם, ובעיקר עקב תמיכתו לכאורה בשינוי המתבקש באופי פעילותו של בית המשפט העליון (תמיכה שעל פי האשמות, עלתה לו בקדנציה הקודמת בכתב אישום ופרישה מוקדמת מהתפקיד).
עמדתו זו הקנתה תומכים למועמדותו, ויצרה כלפיו ציפיות רבות, בעיקר כאמור, בכל הנוגע לרפורמות הנוגעות להתנהלותו השערורייתית של בג"ץ בשנים האחרונות, אלו המסעירות חלקים רבים בציבור, מאז נכנס עידן 'הכל שפיט' של הנשיא הקודם אהרון ברק לתוקפו.
אלא שהמציאות מסתבר, טפחה על פני המצפים. יעקב נאמן מסיבותיו הוא, החל באופן עקבי להעדיף את עמדות הנשיאה בייניש, על פני עמדות עמיתיו לציונות הדתית, זו שעל בניה הוא נמנה.
בוועדה למינוי שופטים, בלט הדבר בצורה חדה וכואבת. כשביקש השר נאמן, איש הציונות הדתית, בוגר ישיבת הסדר, למנות את השופט ספי אילון לכהונה בבית המשפט העליון, נעמדו רבני הציונות הדתית על רגליהם האחוריות בהתנגדות לאיש. השופט אילון מוגדר כיום בציונות הדתית - כמעט כ'פסול לבוא בקהל'. הסיבה לכך הינה, כי בפינוי 'כפר דרום' במהלך ההינתקות, שלח השופט התורן דאז ספי אילון, את כל תלמידי ישיבת בית-אל שהתבצרו על גג, כולל רבנים וילדים, לעבור את השבת במעצר, וזאת בלא שהסכים כלל להקשיב לדבריהם. כששמעו 'רבני התורה והארץ', ביניהם בכירי רבני הציונות הדתית כי נאמן מבקש למנותו לשופט בעליון, הרימו אלו קול זעקה בהתנגדות קולנית למינוי, אך ללא הועיל.
אלא בעוד, שלרבנים ולציבור ממנו הוא בא אין לשר נאמן כל התחייבות ומשקל, הרי שבדעתה של כבוד הנשיאה בייניש, דווקא כן התחשב כבוד השר. וכך, ויתר נאמן על מינויו של השופט ספי אילון, לא מפני שהרבנים, ראשי הציונות הדתית וישיבות ההסדר שללו אותו, אלא עקב העובדה, כי כבוד הנשיאה בייניש התנגדה למינויו.
נציגי הדתיים והימין בוועדה למינוי שופטים, שחשבו בתחילה כי השר נאמן, איש הציונות הדתית הוא משלהם, עמדו חיש מהר על טעותם. "הפודל של בייניש" הם מכנים אותו כיום מאחורי גבו, אחר שיישר קו עם כל דרישותיה של בייניש, והפנה את ערפו לציבור שהוא בשר מבשרו. "שלא ישכח מאיפה הוא בא" כבר הספיק להזהיר אותו חה"כ יעקב כץ – כצל'ה במליאת הכנסת.
ודוגמאות, לא חסר. רק היום(ג') פרסמה לשכתו של נאמן הכחשה לפרסום, כי הוא תומך במועמדותו של השופט הדתי נועם סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
אז מה קרה לנאמן, שאלנו כמה מנציגי הציבור הדתי, הנה ההסבר שלהם: "כנראה שהוא חושב יותר על טובת משרד עורכי הדין שלו המחזיק כ-170 עובדים, וקידום השפעתו בבתי המשפט, מאשר על אידיאולוגיה וקיום שליחותו הציבורית..."
דברים חריפים הרבה יותר, אומר עליו, חה"כ יעקב כץ – כצל'ה: "השר נאמן, שמעל באמון הציבור ממנו הוא בא, ייצג תמיד את הציבור החילוני ולא את הציבור הדתי. הוא תמיד היה 'משרתם של אדונים'. כך היה כשיעץ לאריאל שרון וגיבה אותו, כך היה שנלחם בערוץ 7, וכך זה כעת עם נתניהו. האיש הזה מוכן תמורת שררה למכור את האידיאולוגיה. ולכן אין פלא שהוא גיבה את הנשיאה בייניש בוועדה למינוי שופטים, ויישר לחלוטין קו עם השמאל הקיצוני".
"הציבור הדתי והציבור החרדי שלובים זה בזה בקשר של תורה, כשהישיבות החרד"ליות מהוות את הגשר הזה, שילך ויתעצם. אף אחד לא יוכל להפריד בינינו" הגיב כצל'ה לדברי נאמן בישיבת ההסדר בשדרות.
נאמן בבעיה. הוא מבין את זה, מקבל את המסרים הקשים העוברים אליו בתקופה האחרונה, ומרגיש את הרוח הצוננת הנושבת אליו מהציבור הדתי לאומי, ציבור בו הוא רואה את ביתו.
אז מה עושים כדי למצוא בכל זאת חן בעיני הציבור אליו הוא שייך? הנה הפתרון: אמש ביקר יעקב נאמן בישיבת ההסדר בשדרות. את ביקורו זה, ניצל השר באופן תמוה, כדי לתקוף את הציבור החרדי ולהשמיצו. "רציתי להודות לכם על זה שאתם מקדשים שם שמים ברבים ולומר כמה הציבור במדינת ישראל מעריך את זה שאתם משלבים לימוד תורה עם אפשרות לשרת את מדינת ישראל", אמר נאמן לתלמידים, ועבר לפתע לנושא אחר: "בניגוד למה שקורה בירושלים, שם מפגינים וגורמים יותר לחילול השם מאשר לקידוש השם"...
ומה הקשר, תשאלו, בין ההפגנות בירושלים על חילולי שבת וניתוחי מתים, לבין בחורי ישיבת ההסדר בשדרות? אולי לשר (המשפטים) חומי שליט הפתרונים.