הכותרת שלמעלה לא נכתבה באירוניה, והיא חפה מכל שמץ של סרקאזם. אני חושב באמת ובתמים שהמדינה, על מוסדותיה השונים, מתעללת כבר שנות דור בחרדים, בניסיון לכפות עליהם לנהוג ולחיות בניגוד לאמונתם. זה לא מחזה נעים, וזה נעשה ממש מכוער כאשר רואים את ההשתלחויות של התקשורת - זו שאינה חושבת, שרואה רק דם וכותרות בעיניים.
אני מתקשה להבין חילונים שמסרבים או שאינם מסוגלים לראות מה באמת קורה. אני לא יכול להבין איך אדם אינטליגנטי, בהנחה שהוא אכן כזה, כמו ח"כ ניצן הורוביץ מדבר על החרדים כמי ש"בזים למדינה הציונית וחוקיה" ומוסיף את העקיצה הבנאלית והשחוקה על נכונותם של חרדים אלה לקבל "תקציבים ותמיכות". את המנטרות האלה כבר מדקלמים עשרות שנים, ומה זה הועיל? מתי יבינו אנשים שהחרדים אינם בזים למדינה ולחוקיה, הם פשוט לא מקבלים אותם. לא יכולים לקבל.
לי עצמי אין חלק ונחלה באמונה הדתית, אני חושב שבאופן עקרוני הדתות ומאמיניהן מביאים על העולם את צרותיו הגדולות ביותר. אבל אני מבין שזה מה יש ושאני לא יכול לשנות זאת. אף אחד לא יכול לגרום לאדם מאמין באמת לשנות מדרכיו ומאמונותיו. אם מאמינים אשכנזים לא יכולים לחיות בכפיפה אחת עם ספרדים, וגם להיפך, זו אינה גזענות במובן הרגיל. זוהי גזענות דתית, שהיא לא רק קיצונית, היא מוחלטת.
מאחר שאמונה דתית היא דבר מוחלט, אפשר להיאבק בדרכי החרדים, אבל אי-אפשר לשנותן. נראה לי שלהכריח חרדי להתכחש לאמונותיו וחוקיו זה כמו לדרוש מחילוני לוותר על נאמנותו למשפחתו - ואולי אף יותר מכך. אין זה מועיל לדרוש זאת, וזה גם לא הוגן.
מחזרים ואז באים בטענות
אבל יש דבר אחד שכן אפשר לעשות, וזה מה שעשו במדינות אחרות (אפילו בטורקיה), שהבינו את האמת הזאת ופעלו על פיה - להפריד את הדת מהפוליטיקה. חילונים לא צריכים להכתיב לדתיים, ולהיפך. בג"ץ במדינה מתוקנת לא צריך להתעסק במחלוקות דתיות, זה עניין פנימי של המאמינים.
אבל מראשית המדינה אנחנו מתעקשים לחרף את החרדים ולהמשיך לשתף אותם בשלטון. פוליטיקאים יוצאים חוצץ נגד פעולות של חרדים, אבל מחזרים אחריהם ומעניקים להם הבטחות שמחזקות אותם עוד יותר - ואחר כך באים אליהם בטענות על שהם משתמשים בכוח שהרוב החילוני נותן להם.
זאת הטרגדיה הפנימית הגדולה של המדינה, העובדה שאין מנהיגות שבמקום ללקק לחרדים עושה מעשה, אומרת להם ולנו את האמת: אי-אפשר ליישב נאמנות לאלוהים ולחוקיו עם נאמנות לעם ולמדינה. זה לא עובד וזה לא יעבוד. אבל עד שהרוב החילוני ישכיל לעשות זאת, צריך להפסיק להציק להם. הם לא אשמים שאנחנו חדלי אישים.