בתקופת בין המצרים הנוכחית הציבור ירא האלוקים שוב נקלע למיצר. ברגעים אלו מערכת החוק שולחת את טלפיה ומתערבת ביד בוטה בשגרת חייהם של יהודים חרדים. פעם נוספת חוקרים קרי מבע מאכלסים את תאי המעצר בחפים מפשע ששומרים על קלה כקלה פחות.
שוב חוקי המדינה הנאורים מתנגשים חזיתית בחופש הדת וחרות האדם. גם הפעם נפגשים משני צידי המתרס נציגי השלטון והסדר אל מול יראי ה´ ושומרי תורתו.
והפעם לא אשה אחת מכסה את פניה בסידור תפילה משומש. ואין רק שמונה ילדים שמתהפכים על משכבם בערגה ללטיפה חמה. ספסל הנאשמים לא צר לכדי מושב אחד בלבד, והראיות גם הן לא כוללות רק סרט וידיאו נתון בספק.
לדאבון לב בכל רגע נתון עשרות תמונות מעידות כי שוב היהודי הנצחי מובל כצאן, שיירות-שיירות של אברכים אזוקים נלקחים ביד גויים אל הלא נודע, חירותם נשללת והם נתפסים ביד כוחות זרים למשך תקופת זמן בלתי מוגדרת ומלאת אימה. עשרות נשים עזובות נזרקות אל המציאות הקשה ללא הכנה וממררות בבכי, מאות ילדים של בית רבן זועקים לשמים פרקי תהילים ברתחה.
צרורות נארזו בחופזה כשבהן זוג תפילין כצידה בטוחה. שוב רק פרי, ירק ומים ממלאים את תפקיד הכלכלה כולה. שוב רודפים אותנו, רודים בנו ומתעמרים. שוב אנחנו נעשקים אומללים ומאוימים.
זה קורה שוב. במלא החומרה, הטראגיות והכאב הצורב, אלא שהפעם העיקר חסר מן הספר. שום ציוני לא חתום על צווי המעצר, משטר השקר הישראלי אינו צד בנושא הכאוב ואין באזור כל יהודי גלוי ראש שיכול לשמש כתרפיה בהיותו נשוא לקללות, טיטולים עמוסים וביצים טריות.
אכן, כל לב נצבט למול המציאות העגומה. כל יהודי נאנח לעצמו, בביתו. תוך מחשבה- "הם היו צריכים לחשוב על זה קודם". העזרה הדדית היהודית המפורסמת לא תכזיב, היא תתועל לתמיכה במשפחות שנותרו עזובות ובשכירת מיטב עורכי הדין.
רק שהפעם שוטרי ברוקלין ימשיכו לעשן בשיעמום בתחנה האיזורית, משטרת וויליאמסבורג תפטרל בשאננות וגם שוטריה מנופחי המשכורת של ניו ג´רזי ימשיכו לקנות מוצרים ברשת המקוונת בזמן העבודה.
רק כאן נמשיך לדהור בצמתים ללא כל רמזור מטריד, נחפש היכן ניתן להיפטר משקית האשפה העמוסה ונעקוף איים חרוכים על אם הדרך. כי צדק מי שפקפק בחזונו של תאודור הרצל: כיצד יצליחו יהודים לנהל מדינה???