הם התמוגגו מסיפורי הציונות. הם סיפרו סיפורים. היה זה ביום חגה של הכנסת השבוע, והוא ישב ביניהם. ישוב על כסא ולידו ח"כ לשעבר משה שחל, ח"כ לשעבר שולמית אלוני ויו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין. היה לו נוח בחברתם.
סיפורי גולדה, זה הנושא שמספרי הסיפורים ידעו להחכים בו את הנוכחים. מעט על האישה הציונית שהובילה את ישראל למלחמת יום כיפור. והייתה שם הרבה מאוד ציונות. והוא ישב, צחק והקשיב. ניכר על פניו שהיה זה בעבורו כבוד גדול להיות חלק ממספרי הסיפורים.
ליושבים באולם מספרי הסיפורים היה נדמה שאותו ח"כ נכבד היושב בלשכת יו"ר ועדת הכספים, נשלח לכנסת הציונים כדי להקשיב ולהיות חלק ממספרי הסיפורים על הציונות. אחר-כך הוא ודובריו יטיפו לנו מוסר ויאמרו לנו שבקושי, בקושי ורק לאחר לחצים בלתי פוסקים, הסכימו להיות בכנסת, ורק כדי לדאוג לעולם התורה. להאזין לשולמית אלוני ולמשה שחל המספרים סיפורי ציונות וסיפורי גולדה, זה שליחות בעבורו.
כמובן, באותו "המקומון" – ה'חינמון של יום שלישי', לא טרחו למרוח כותרת ענק: "רבני קהילות בארץ ובתפוצות במחאה נוקבת ונמרצת נוכח חילול ה' הגדול בישיבתו של יו"ר ועדת הכספים עם מספרי הסיפורים על הציונות וגולדה". אחרי שיקראו מאמר זה, הם, כמובן, יספרו לנו סיפורים שהוא בסך הכול בא לאזן. נו, באמת. לזה הוא נשלח לכנסת הציונים.
הצביעות. כינוי נפלא לימים אלו, ובעיקר לאותו האיש וחברו לסיעה – השחקן החדש, בליווי החובבנים מ"המקומון". כשהם מדברים על דעת תורה צרופה, מי שעומד בראשם היה שותף נכבד השבוע למספרי הסיפורים על הציונות וגולדה. אותו האיש, להזכיר, מזרים כספים לחילולי שבת ואף בעקיפין לרפורמים. זו ציונות אמתית.
אחרי הדעתנות שלהם ומאמריהם ב"מקומון"– ה'חינמון של יום שלישי', הבה ננסה להבין את המאמר החובבני שפורסם, במבט של אחרי ההבנה הגדולה של קוראינו היקרים, מי הוא אותו האיש שלדברי דובריו נוכחותו בכנסת היא רק בדיעבד, ומן הסתם גם ישיבתו עם מספרי סיפורי הציונות.
"אנחנו גזענים?" שאל החובבן את הספרדי הגאה, כלשונו. מה פתאום, החובבן וחבר מרעיו לא גזענים. כל מה שהם עושים, הכול על פי דעתנות וקנאות לשמה. הם הרי הפטרונים של עולם התורה הספרדי. רק שלא ילמדו תלמידיהם ממעשיהם. אותו חובבן באותו מאמר סיפר לקוראיו הלא נאמנים מעט על עיתונות, ונדמה כי "יום ליום" באמת הוציא אותו מהכלים. הוא איבד את השליטה על המקלדת, וכנראה במערכת ה"מקומון" לא היו מים בברזים. רגע, הוא דיבר דעתנות ב"חינמון של יום שלישי".
מעניין איך מתנהלת ישיבת מערכת ב"חינמון" בכל ערב בשעה 5: "מה קורה היום, את מי עדיין לא תקפנו". בואו ונעבור על הרשימה. "רביץ – הותקף, ליצמן – הותקף, ש"ס – הותקפה". חייבים לחדש ולהתחדש. "רגע אולי נצנזר שמות של גדולי ישראל או נשמיט מדבריהם, אולי כך ידברו עלינו". את זה כבר אנחנו עושים כל הזמן, זה לא חידוש. "אז מה עושים היום, אין לנו מה לחדש". "יש לי רעיון", קופץ החובבן, "נשלח את גפני שיתקוף את ש"ס". איפה? "כמובן, במליאה, ונעשה מזה כותרת". בואו נעבור לערוץ הכנסת ונראה מה קורה במליאה. "ח"כ ניסים זאב נואם". על מה הדיון. "הצעת חוק לפטור את בתי הכנסת מארנונה". זה לא העיתוי. "אין לנו זמן, חייבים לשלוח את גפני לדבר". אם זה בעבור המלחמה הבאה שלנו, שהצעת החוק תחכה. "מוישה, רוץ למליאה ותתקוף את ש"ס". על מה? רגע, נחפש בגוגל מה חדש בש"ס. "אבל על מה אתקוף אותם". רגע, הנה: ש"ס הצטרפה לסוכנות. "זו לא סיבה". אל תגיד לנו מה הסיבה, רוץ ותתקוף אותם. "אבל אנחנו מקבלים מהם ג'ובים והרבה כסף". למה לא אמרת לנו, זה פשע שאין לנו השלמת הכנסה. "מה, אתם לא יודעים שמשנת תשמ"ט יש לנו נציגים היושבים בסוכנות ומקבלים ג'ובים כרכזי הווי דתי". באמת, לא ידענו. "אתם יודעים מה, אני אתקוף את ש"ס, הרי הם לא יקשרו שרכזי ההווי הדתי הם אנשינו". יופי, מוישה, העיקר תתקוף ומחר תזכה לכותרת נכבדה ב'חינמון'.
נתפלל לקב"ה שייתן להם בינה ודעת, להשכיל ולהבין שבתנועת ש"ס החלטות לא מתקבלות על-פי כותרות בעיתונים או רייטינג ל"חינמון", כי אצלנו – בש"ס כל החלטה מתקבלת אך ורק כפי שמורים לנו מורי דרכנו גדולי ישראל ובראשם מרן מאור ישראל שליט"א.
לסיום, שמחים אנו להתבשר מפי ה'חינמון של יום שלישי', כי מצבם קשה מאוד עד כי קראו בתחנונים להיות מנוי ל'חינמון'. ציבור בני התורה, אשכנזים וספרדים, בז להם והצטרף גם הוא ליוזמה המבורכת לסלק את דברי הבלע מבתיהם. העולם הבא שלנו חשוב פי כמה מהכותרות שנקרא ב"חינמון", שיש בו רק לשון הרע, רכילות ופגיעה בגדולי ישראל שליט"א.
