קראתי ועכבתי בעיון רב אחר הפרשיות האחרונות והמאבקים המתנהלים בציבוריות הישראלית, בנוגע לעמידתו האיתנה של סגן השר הרב ליצמן המגן בצורה אחראית ויעילה על עמדת ההלכה הצרופה ביחס לקביעת רגע המוות.
לצערי הרב על אף עמדתו המכובדת המעוררת כבוד למושג ייצוג הולם עדיין יש בתוכנו אלו שהסוקטראליות מציפה את הגיונם ורעיונם ואינם יכולים לראות במלחמתו בעניין חיוני זה כמאבק אמיתי ונוקב המגן על דעת התורה הצרופה.
מכיר אני מקרוב את הפרשייה לה נזקק הרב ליצמן מכיון שמדובר במכריי, יתכן וגם אני שבתוך עמי אנוכי יושב לא הייתי כותב דברים אלו לולא יודע אני עד כמה מאבקו זה היה נחוש וצודק במקרה זה.
סבל המשפחה שראתה את מות בנה בחוש לאחר קביעת הרופאים על מותה המוחי ותביעתם להפסקת הטיפול הנשימתי והתרופות הנלוות, השאיר אותם המומים ומבולבלים.
לפי הגדרת הפוסק איתו נועצו, מדובר היה בשאלת רצח ממש עפ"י אמות מידתה של תורתנו הקד', מרגע שהתערב סגן השר איני צריך לומר שהדברים השתנו מידית. במקרה זה התערבותו ומלחמתו גרמה למניעת רצח ממש.
אך מי יודע על כמה מקרים שאין סגן השר מודע להם. מה קורה שם? מי יודע האם אנו שלא יוצאים למאבק תרבותי עקש על נושא רציחות אלו אם נוכל לזעוק ידינו לא שפכו את הדם הזה? לא מדובר כאן באדם שנמצא בצד הדרך מוטל אל מותו שעגלה ערופה היא כפרתם של זקני העדה. מדובר במקרים יומיומים תמידיים תחת אפינו שאין אנו יודעים כלל ועיקר על קיומם מי יכול לקחת על עצמו את עוצמת הקיטרוג חלילה משתיקת הכבשים.
לדעתי זהו לא שאלה של צביון; זהו מאבק על מהות חיינו כאן בארץ ישראל על הבסיס הקיומי שלנו כחברה. כבני אנוש. לא רק שמוטלת החובה עלינו לעמוד לימינו של הרב ליצמן אלא חובתנו המוסרית והערכית לעשות הכל להפסקת התמותה והרצח בישראל. כולי בושה וכלמה על כך שאין לנו את האפשרות העצמית לבעוט בקונכיית האגו האישי שבקרבנו ולנסות להתעלות מע"ג שיקולים צרים וחלולים של סקטוראליות ומפלגתיות.
קימים מאבקים אמיתיים שיש לנו להתאחד מאחוריהם ולהגן בכל מחיר על נציג ציבור שפועל למען מטרה החשובה לנו כל כך. אנו שנכנסים ונסחפים למענם של מאבקים ציבוריים מיותרים מוטב לנו באם נתמקד במאבקים צודקים שהם עיקרי דתינו.
במקום לעמוד ולהגן בחרוף נפש עבור כל הפגנה אלימה שלא תורמת במקרה הטוב מאומה, נעמוד כסלע איתן מאחורי מאבקים אמיתיים ונוקבים.
הגיע הזמן שנכניס את מצפונינו ומאויינו לפורפורציות אמיתיות במקום לחשב בכל מאבק את קיומנו ומה ירווח לנו מתמיכתנו בעמדה זו או אחרת.
איני מאמין שבעקבות כתיבת מאמר זה או אחר נצליח לשנות את סלע עמדתנו ודעתינו אך בהחלט ברגעים שעולים הדברים לדיון מעל גבי במת הציבוריות חשוב שעמדתנו תשמע במלוא עוצמתה כי רק כך נוכל לשנות אולי במשהו את אותם אלו הקמים עלינו להשכיח תורתינו.
מודע אני שגם מאמר זה יוגב בהרמת גבה בטענת המפלגתיות הישנה. אך אין זה פותר אותנו בהצגת הדברים בחריפותם זו חובתנו המלאה כאלו המתימרים לשמור את חוקי הבורא ולהיות נציגים נאמנים לאומתנו הקטנה.
אין ספק שבאם אנו היינו יוצאים להפגין בעניין רציחות אלו אל מול דעתם הנוקשה של אותם רופאים בלבן ועמידתם האיתנה לצפצף על ההלכה ודעת התורה היינו משיגים הרבה יותר ואולי אף יימנע הרצח הבא . ולואי שלפחות בזאת נהיה מאוחדים.