שבת קודש אחר הצהרים סביבות השעה ארבע וחצי. כמעט ואין נפש חיה ברחובות. חם השבת. אני בדרכי מביתי שבשכונת רמות בירושלים על עבר מרכז העיר לבקר את אימי. כיבוד הורים.
השמש קופחת ולמרות זאת תכונה ערה באיזור צומת בר אילן.
כ-30 או 40 ילדים עסוקים בחסימת הצומת. הוא הביאו כמה מחסומים של המשטרה ומוסיפים אליהם כמה גרוטאות. הנתיב מכוון רמת אשכול אל היציאה מהעיר נחסם.
מכונית תועה מגיעה מכוון הר החוצבים ומבצעת פנייה שמאלה לצפון וחוטפת מטר של פירות רקובים שהילדים אספו מחנויות הירקות באזור. גם אבנים קטנות עפות. אחת מהאבנים פוגעת במכונית. המכונית ממשיכה לנסוע. אני מזהה עוד מכוניות מגיעות מכוון הר החוצבים ומסמן להם ביד להסתובב. שלא יקרה פה אסון. מספר מכוניות כבר נעצרו מאחורי המחסום המאולתר שאירגנו הילדים. אחד מבעלי הרכב יוצא. להקת הילדים בורחת. הוא מזיז בידיו חלק מהגרוטות ונכנס שוב לרכב. ילד כבן 6 מגיע בריצה ודוחף שוב את הגרוטאה . הרכב נחסם . הילד בורח.
לכל אורך הזמן ילדים ומבוגרים קוראים "שאבעס שאבעס". אחד הילדים פונה אלי "ראית אותו? ראית איזה אומץ?" אני שואל מה הוא עשה "ראית איך הוא החזיר את החסימה? הילד הזה כמו פנחס, הוא פנחס בעצמו".
מהר מאד מגיעה ניידת משטרה לזירת הארוע. הילדים נסים מהמקום והשוטר מפנה את המחסום המאולתר.
כל חיי גדלתי בירושלים. כילד שמעתי על אותם קנאים שזורקים אבנים בשבת. תמיד היה מתפתח הדיון סביב האיסור לטלטל אבן בשבת ועל מצווה הבאה בעבירה. בבואי לבקר משפחה מסורתית במרכז אני נתקל דרך קבע בשאלה "אתה לא מאלה נכון? אתה לא כמו אלה ממאה שערים שזורקים אבנים...".
מהו אם כן המאבק על השבת? האם זהו מאבק על איכות החיים של תושביה החרדים של ירושלים שרוצים לחיות בעיר בה השבת נשמרת עד כמה שאפשר? כמו שמנסח זאת הפשקוויל "היום זה חניון מחר זה קניון?".
לפי דעתי זה הרבה יותר. אנחנו יהודים שומרי תורה ומצוות היודעים היטב שיותר מששמרו ישראל על השבת, השבת שמרה עליהם.
פתאום נפל לי איזה אסימון: ההפגננות האלה לא צריכות להיות של "קנאים" בלבד. זה לא הפגנות המצטמצמות לארוע זה או אחר שקשור לניר ברקת. אנחנו מוחים על חילול שבת של יהודים. נקודה. ישנו מקום לפנחס המופיע כדמות מקבילה לאהרון שאוהב ורודף שלום.
כאשר גורמים צער לבעלי חיים בעולם יוצאים מאות להפגין. מפגינים אלה גם משחיתים ציוד ומרססים כתובות. המעשים הונדליסטיים הם לא חוקיים וזוכים לטיפול של המשטרה המקומית.
אבל – ההבדל בין המאבק על ייצור פרוות או פיטום אווזים והמאבק על השבת הוא עצום. הגיע הזמן להפסיק לשבת על הגדר ולתת לאחינו המפגינים סיוע הסברתי. אחינו שאינם שומרי תורה ומוות אינם מבינים על מה הרעש? סך הכל חניון? הקיצונים האלה רוצים להשתלט על העיר וכו'.
אותם אינם שומרי ומצוות היו יוצאים לרחובות אם היו פוגעים בציפור נפשם. דמיינו לרגע את התגובה אם היו פותחים רחמנא לצלן משרפה של חומרים המזיקים לאוזון בתוך אחת מערי ישראל. אנשים היו יוצאים להפגין – "אתם לא רק פוגעים באוזון שלי אלא באוזון של כולנו" הם היו אומרים.
ומה קורה כשמדובר בשבת?