כבעבר, כך גם במערכה הנוכחית על צביון קדושת השבת בירושלים, נתקלים אנו שוב באותם 'צדקנים' המדברים סרה ומגנים את אופי ההפגנות, החל מטענות שכביכול זה רק גורם ל"חילול השם", "האם כולנו נהפכנו לאנשי העדה החרדית", ועד להוזלת דמעות על 'פחי האשפה' הנשרפים ובעיות 'אקולוגיות' קשות אחרות הנגרמות בשכונת מגוריהם, כתוצאה מהפגנות אלו.
המעניין הוא שבין 'צדקנים שומרי הסביבה' אלו, לא נמצא אחד שאי פעם נעצר או נתפס על דברי תורה, על זה שמיחה נגד חילולי שבת, ניתוחי מתים, חפירות ארכיאולוגיות תוך ביזוי כבוד המת, או במערכה אחרת על קדשי ישראל. תמיד אבל תמיד מדובר באותם 'מה יפית'ניקים, שרוממות ה'השקופה' והאידיאולוגיה בפיהם, אך אפס מעשה בידיהם.
אין שום חכמה לחנך על אידיאלים ואידיאולוגיה, מבלי להיות מוכנים לשלם מחיר עבור אמונה זו. אמונה באידיאלים נבחנת בשעת מבחן ומעשה. אבות אבותינו מסרו את נפשם ממש עבור אמונתם, וגם אז בטוחני שהיו מלעיגים לדורותיהם.
באחד מביקורי בברלין שבגרמניה, שאלו אותי ברדיו המקומי, מה דעתי על הקמת 'מוזיאון השואה' בצורת אלפי מצבות בלב לבה של ברלין, האם איני חושב שמדובר בפגיעה אסטטית. עניתי להם: שכאשר כבשני המשרפות פלטו עשן עשרים וארבע שעות ביממה, בשריפת מיליוני אחינו הי"ד, זה לא הפריע להם. עכשיו הפגיעה האסטטית מפריעה להם. אכן כך, שזה יהיה תקוע להם בגרון בלב לבה של עירם-בירתם ברלין.
כך 'להבדיל', אתם 'הצדקנים', אם חילול כבוד השבת אינו שורף לכם בלב, אכן באמת מגיע לכם שתריחו את צחנת האשפה באפכם.
ואתם אחי גיבורי התהילה, זכרו את דברי לוחם מלחמת ה' הרה"צ רבי עמרם בלוי זצ"ל: מכות וסימני האלות הם הם דרגות הקצונה שלנו. וכמה שהדרגות גבוהות יותר, כך גם המעלה והשכר גבוהה יותר. "א מחאה איז אגוטע זאך, זיצען אין תפיסה איז א בסערע זאך".