מחוללת הניסים מרחוב רשב"ם

הרבנית בת-שבע נולדה בשנת תרצ"ג, כבתו הבכורה של פוסק הדור, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב. מצד אמה, היא נכדתו של הגאון רבי אריה לוין זצ"ל, הידוע כ'רב האסירים'.

כבר כילדה, הייתה נחשבת לצדקת מיוחדת. הייתה נלווית לסבא שלה, הרב לוין, כשהלך לבקר את אסירי המחתרות ואת נדכאי ישראל. יחד איתו, הייתה סוחבת עבורם סלי מזון ומצרכים.

מאז שנות ילדותה, הייתה רגילה לקום בשעות הבוקר המוקדמות, כשבין היתר נהגה לעמוד על רגליה במשך שעות ארוכות באמירת ספר התהילים, זאת מאחר והייתה נאלצת לעבוד בכדי לסייע בפרנסת הבית.

במשך השנים, לאחר שנישאה לבעלה שיבדל"א, מרן הגר"ח קנייבסקי, בנו של מרן הסטייפלער זיע"א, כאשר ההמונים הידפקו על דלתו של הגר"ח לקבלת עצה וברכה, החלו נשותיהם להיכנס אל הרבנית אשר קיבלה אותם במאור פנים ובחביבות יוצאת דופן, היטתה אוזן למצוקותיהם ובירכה אותה בחמימות.

סיפורי ניסים

ברכותיה נודעו לשם ולתהילה, והמוני נשים החלו מידפקות על פתח ביתה, ומדי יום הייתה מקבל מאות נשים אשר פרקו מצוקותיהן בפניה שטחו את ייסוריהן, ויצאו ממנה מחוזקות ומעודדות.

בקרב אלפי הנשים רבו הסיפורים על ברכות שהתקיימו וחוללו פלאות. כך גם מסופר שבאחת הפעמים, כאשר הגר"ח קנייבסקי לא חש בטוב, וביקש ברכה מחמיו, מרן הגרי"ש אלישיב, הוא השיב לו: "מדוע באת אלי? לך לבת שלי, לאשתך, הברכה שלה שווה יותר".

אחת הנשים, שנהגה לפקוד בקביעות את ביתה מספרת כי "מה שהיה מיוחד אצל הרבנית, הוא היחס החם והאישי שכל אחת הייתה מקבלת, משל הייתה הבת היחידה שלה. היא הייתה מרעיפה חום וברכות, ולא אחת הייתה מתייעצת עם בעלה, בשאלות שהגיעו לפתחה".

הרבנית ע"ה, הייתה ממעטת ליהנות מהבלי העולם הזה. הייתה ממעטת לישון, ובמרבית שעות היממה הייתה עסוקה בצורכי הציבור. הייתה פוקדת בקביעות את בית הכנסת 'לדרמן' לתפילות מדי יום, ואף הייתה מהראשונות במקום, כאשר את הזמן עד לתפילה הייתה ממלאת באמירת תהילים.

פגישה אחרונה עם אבא

בטרם תחל התפילה, עוברות על פניה מתפללות ושנות ומבקשות את ברכתה. גם בסיום התפילה, היו מגיעות נשים רבות, מצוידות בפתקים ומשוועת לברכה וישועה. וכך, מדי יום ובמשך כל היום, הייתה מקבלת נשים, מייעצת ומברכת.

לפני מספר שנים, אושפז למספר ימים בבית החולים, כאשר שוחררה הוחלט להגביל את שעות קבלת הקהל, אך זרם המבקרים לא פסק. ה'גבאיות' ששהו לצידה, ניסו להשליט סדר, אך ההמולה נותרה רבה.

במוצאי חג ראשון האחרון של חג הסוכות, ביום חמישי בלילה, נסעה יחד עם בעלה הגר"ח קנייבסקי לירושלים, ביקרה במשך דקות ארוכות את אביה מרן הגרי"ש אלישיב, ומשם המשיכה, באופן שנראה תמוה, לביקור אצל אחיה, הגר"ש אלישיב, השוהה באחד מבתי האבות בירושלים. הגר"ח המתין במשך זמן רב מחוץ למקום, עד שסיימה את ביקורה ויצאה. משם הם המשיכו לכותל המערבי, ובחזרה אל ביתם בבני-ברק.

בשעות הצהריים של השבת האחרונה, אירע האסון הגדול. דום לב, פקד את לבה של הרבנית. הגזירה הקשה נגזרה וניסיונות ההחייאה לא צלחו, עד אשר נאלץ הרופא לקבוע את פטירתה של הרבנית, ולחרוץ את האובדן העצום לכלל ישראל.