מי שזכה ולו פעם אחת ויחידה בחייו לקבל לטיפה על לחיו ממרן הגאון האדיר הרב מיכל יהודה לפקוביץ' זצוק"ל לא צריך שיסברו לו מי הוא היה אותו מלאך.
מי שזכה ולו פעם אחת ויחידה להיכנס אל הקודש פנימה ולקבל עצה טובה ומענה רך לא צריך לקרוא אף לא אות אחת אחר דמותו הטמירה של מרן ראש-הישיבה זצ"ל בשביל להבין את גדלותו.
ישר כשנכנסת לתוך ביתו הצנוע והפשוט, חשת בגלי חום ואכפתיות. זה היה פשוט מדהים.
זכיתי ופעמים רבות נכנסתי למעונו, כל פעם מחדש הרגשתי את אותה הרגשה עילאית. יכולת למשש את הקדושה בידיך, את הפשטות, את הצניעות, את השקט והשלווה שקרנה מכל זווית.
אישית קשה לי לתאר את אותם רגעים, רגעי ההוד, מפני שהם יותר מדי אישיים.
אולם דבר אחד אוכל לומר, כן - זכיתי לקבל מכת חום שצרובה בליבי כל חיי. הרוך האבהי הזה, הזוך האמיתי שקרן מפניו של מרן זצ"ל לא ימוש ממני לעולם. איזו אכפתיות הייתה לו מהזולת. זה מדהים ומפעים אותי כל פעם מחדש.
הוא התעניין בפרטי פרטים בשאלה שעמדה לפניו. את כל הזמן שבעולם היה לו בשביל הזולת. הוא לא וויתר אף לא על הרגש אחד העיקר שהאדם שמולו ירגיש טוב בתשובתו. לא פעם היה נעמד על רגליו בסיום השיחה ומלווה את בן שיחו תוך כדי ליטוף אבהי וחום אין סופי. כזה הוא היה רבנו הגדול והנערץ מלאך אמיתי שכל תפקידו הוא לעשות טוב ליציר כפיו של הבורא.
לא אשכח איך שבאחד הפעמים הוא אמר לי 'אם אתה לא מרגיש שלם עם תשובתי, אכתוב לך את הדברים על הכתב ותראה בעוד זמן איך שצדקתי'. הוא קם ממקומו וניגש למלאכה לא בפזיזות אלא כמונה מעות, כותב באיטיות את התאריך ולפני כל מילה הוא חושב וחושב, לבסוף חתם את שמו המלא. אילו עמד אדם מן הצד יכול היה לחשוב כאילו ומדובר כאן באחת המערכות שתלויים בה כל ענייני היהדות החרדית. תהיתי בליבי מאין זה נובע? איך יתכן שגדול הדור שמשחרים לפתחו ים אדם בשאלות שחורצות חיים עונה כאן לאברך צעיר בסבלנות אין סופית ובדאגה שאין כמותה? לאחר שנים הבנתי מה היית גודל אהבתו לזולת. איך מסר נפשו ועצמותו בשביל כל יהודי.
האמינו לי, זה לא נתפס. גם אני שחוויתי את זה איני יכול להכיל את התופעה המיוחדת הזאת. לא פעם אחת לא פעמיים. פעמים אין ספור בעקביות מדהימה.
קרוב לחמש-עשרה שנה שלא באתי שוב למרן זצ"ל ועדיין אני עומד פעור פה מאותם רגעים מיוחדים להם זכיתי. כפי שציינתי יש לי מכתב שכתב לי מרן זצ"ל בזמנו (לפני כחמש-עשרה שנה) כל פעם שאני קורא בו הדמעות עולות לנוכח דמותו המלאכית האצילה. לבל נטעה לחשוב שלא עמד על דעתו והחלטותיו. בהחלט שהתווה את הדרך ואת תשובותיו בצורה חדה ובהירה שאינה משתמעת לשני פנים אך מתוך ים של אהבת הזולת מתוך דאגה אמיתית וכנה.
היום, לאחר פטירתו שאני שומע איך מתארים את מסירותו לזולת, צדה עיני בתיאור מפליא המתאר, איך שהגיעו אל מרן זצ"ל אנשים עם מגוון שאלות, תהיות, בעיות אישיות, ורחמנא ליצלן צרות קשות ונוראות. מטרתם של אלו שבאו היה לשים הכול על שולחנו ולצאת כחדשים. ללא הבעיה, ללא הצרה, ללא התהייה. זה יותר מנכון ההבחנה הזו, זאת האמת לאמיתה.
אנשים יצאו מביתו חדשים לגמרי. ישנם כאלו שהיו יוצאים מחדרו עם בכי בלתי נשלט בכי שהביע הכול, בכי של התרגשות מדמותו המופתית ואהבתו האין סופית.
אני יודע ומבין שיהיו אלו שיקראו ויחשבו שאני מעצים, או חלילה מגזים. דעו נא כי פחד יש בקרבי אולי לא היטבתי להגדיר את רגשותיי שמא מיעטתי בתיאוריי. למי שלא נכנס אל חדרו, או זכה להיוועץ עמו אין צל צילו של מושג באהבתו הכבירה לכל יהודי ויהודי. לתאר זאת ע"ג הכתב פשוט לא שייך. איה נמצא נחמה בהסתלקות דמות כה רחימאית? איה אותה יד מלטפת שמחה דמעות כה רבות מפניהם של יהודים רבים?
המקום ינחם את כל בית ישראל על האבידה והחסר הנורא בהילקח מאתנו אב רחום, קברניט עולם התורה, שר וגדול בישראל. תהא נשמתו הקדושה והטהורה צרורה בצרור החיים.