"ויהי נעם נשבת, במוצאי שבת". במוצאי שבת האחרון נתבשר עם ישראל קהל עדת ישורון על מצבו הקשה של פאר הדור והדרו הגאון הצדיק ראש הישיבה מרן רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצוק"ל שהתמוטט בשבת בצהריים, וזכה עם ישראל להאריך בתפילה על הצדיק שהדור זקוק לו, אך סתם ה´ את דרכיו ונתכסה שמים בעבים, כאשר בערבו של יום שני נסתלק ראש הישיבה ועלה לפמליא של מעלה, הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות.
ראש הישיבה היה משרידי דור העבר, מזקני שארית עמך ישראל, אשר ראו דור דעה ושאבו ממקורות הקדושה והטהרה ממעיין הטהרה של תקיפי קמאי, ועמד על המשמר למען טהרת עם ישראל ועל החינוך הטהור, מול כל פיתויי הזמן והמציאות המשתנית, וחבל דאבדין ולא משתכחין, ומי יודע אם לא "מפני הרעה נאסף הצדיק", כאשר אנו עומדים במערכה על טהרת החינוך המסור לנו מדור דור, ויש הנוטים לקבל את תכתיביהם ותכניהם, והלך האיש הגדול והתקיף אשר נרתעו ממנו, ובכח מלחמתו ותקיפותו לא נלפתו באשפתות ההשתעבדות וההשלמה עם תכני ההשתלבות והשעבוד למקורות השלטון.
ראש הישיבה היה מהאחרונים שעוד דיברו השקפה טהורה, ההשקפה שמיסוד מרן החזון איש ומרן הגרי"ז מבריסק. לקראת הבחירות האחרונות זכינו לצטט את דבריו של ראש הישיבה ממכתב שפרסם ברבים, ובו כתב דברים כדרבונות: "הנה ידוע לכל המצב השורר בארצנו הקדושה, אשר השלטון נגד התורה ונגד שומרי הדת, וכל מגמתם הוא לעקור את הדת ולבטל את קיום מצוות התורה להצר ביד לומדיה, ולבטל את החינוך הטהור של ילדי ישראל לטמאות את ישראל ולהרחיק לב בנים מאביהם שבשמים. ולכך בודאי שאין לנו שום חיבור ושותפות עמהם, ולא התירו מעולם להתחבר עמהם, אף לא בעבור טובת הנאה ותפקידים ותקציבים, שכל קיומנו כאן הוא רק בנס מרחמיו וחסדיו של הבורא יתברך, כמו שהבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעו, ולא מפיהם ומטובתם אנו חיים".
דברים ברורים אלו שציטטתי מפיו של ראש הישיבה במאמרי הראשון באכסניה כבודה זו (פרשת יתרו תשס"ט), המה דברים שכבר נשכחו הרבה זמן מתעמלני מפלגות הדת בכנסת המינים, ולא תמצא כדברים הללו בעלוני תעמולת הבחירות ולא במאמרים. כבר שנים רבות שאין מי שיעלה על דל שפתותיו את הסיסמא הישן-נושן של "בקושי התירו", שבעצם מעמדו של הח"כ הוא תפקיד של גורפי ביבין. שכן התעמולה הוא להרבות תקציבים, לסדר תשלומים, לפעול לרווחה ולדיור, לביטוח לאומי והבטחת הכנסה - לשם כך הולכים לבחירות, ובעבור כך נוטלים חלק בהקמת שלטון של כפירה ומינות בירושלים עיר הקודש פלטרין של מלך.
●
את ההשקפה הזאת קיבל ראש הישיבה מפי גדול מנהיגי הדור האחרון רשכבה"ג מרן רבי חיים עוזר מווילנא, שהזהיר את ראש הישיבה בבחרותו כשעלה לארץ-ישראל: דע לך! בנמל יפו ממתינים לך הציונים, וינסו לשכנע אותך לבוא בעקבותיהם; אל תדבר עמם מילה! עליך לנסוע היישר לישיבת חברון.
וכמה עוצמתי היו דבריו אשתקד בעצרת קבלת הפנים לאסירי עמנואל בבני ברק שנערך מול ביתו, אמר מרן ראש הישיבה: הגיע העת שכל הישיבות יפסיקו לקחת תקציבי הממשלה! ככה יוכלו לקיים את הישיבות בעצמאות מוחלטת, וכך היה דעת קדשו של מרן הגה"ק ר´ אלחנן ווסרמן זצ"ל. ורשכבה"ג מרן ר´ חיים עוזר זצ"ל אמר באסיפת הרבנים, שהישיבות מתקיימות שלא כדרך הטבע, ובמילא אין אנו צריכים להשים את מבטחינו בתקציבי הממשלה...
●
אחד היה ראש הישיבה שעמד בשער: "וּמָרְדֳּכַי-לֹא יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה... כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי!". הוא היה השריד מדורות עברו, שהיה בא באסיפותיהם של רבנים וראשי ישיבות, באותם מקומות של אנשי החינוך העצמאי, המסגרות המפלגתיות-תורניות, והטיח בעסקנים ובמאכערים בפנים: "אַל-תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי-- וּבִנְבִיאַי אַל-תָּרֵעוּ!", וכדברי רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, (במסכת שבת קיט) "אַל תִּגְעוּ בִמְשִׁיחָי" - אֵלוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. הוא כאב את החינוך הטהור, זעק מנהמת לבו הטהור, זעם והרעיש עולמות מול כל שינוי בחינוך ילדי תשב"ר.
בחודש כסלו תשס"ו שבת רבנו הגדול מרן גאב"ד ירושלים הגאון רבי יצחק טוביה ווייס שליט"א בעיר בני ברק לרגל שמחת משפחתית. במוצאי שבת הגעתי לבני-ברק ביחד עם זקני הרה"ח ר´ שלמה פפנהיים שליט"א מזקני הנהגת העדה החרדית ואיש מסירות-נפש למען החינוך הטהור, והלכנו בצוותא לביתו של הגאון ראש הישיבה זצוק"ל, בכדי לבקר את אותו זקן וצדיק העומד על המשמר, כארי יתנשא ללחום מלחמתה של תורה, נגד הכנסת כל שינוי ותכנים זרים במוסדות התורה והחינוך החרדיים. ולהביע בכך את ההזדהות של אנשי ירושלים למי ששומר על משמר החומות, לאלו המוסדות שנסמכים על שלטון הכופר, שלא יתדרדרו עוד וימסרו באופן כליל את ילדי ישראל לחיקם של הרשעים עוקרי תורתך.
בהתרגשות רבה קיבל ראש הישיבה את פני מרן שליט"א ופמלייתו, כאשר אינו יכול להתאפק מלהביע את סערת רוחו מול הזוממים להרוס את החינוך התורני, ורוצים לבלוע אותם בתוככי מסגרותיהם האפילות ה"י. ראש הישיבה דיבר בכאב רב ואמר כי גדולים הניסיונות וקשים הם, והעיקר חמור שעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפינחס, ועוד אומרים שיש קידוש ה´ להיכנע לתכתיביהם.
מאז אותו הביקור שזכיתי לארגן, הייתי קשור לראש הישיבה ובביקוריו בירושלים היה סר לביתו של מרן הגאב"ד שליט"א ונמשך קשר הדוק בין ירושלים לבני-ברק, כאשר ראש הישיבה נותן את תמיכתו האדירה במאבקי העדה החרדית נגד השינויים בחינוך ילדי ישראל, על טהרת הקודש.
●
בעת בוא הידיעה המרה על פטירתו של ראש הישיבה הייתי - יותר נכון לומר - נקלעתי, באירוע יוצא דופן בעיר רמת-גן הסמוכה לבני-ברק. אירוע לבחורים מיוחדים אשר קיבלו כלים מקצועיים להתמודד במעברי החיים, אשר נעשה בפעילות נשגבה מתוך אחריות נעלית של פרנסי העיר בני ברק וראשיה; צוות חינוכי נפלא ביותר, רבנים ור"מים יקרים עם לבות של זהב טהור; גורמים ציבוריים רבים שנתנו כתף לפרויקט, כמו מכללת רמת-גן בראשות נשיא המכללה העו"ד עודד דברת, סגנו יוסי סיטבון והמנכ"ל משה שפירא; ביטוח-לאומי; חברת Apple ועוד.
הרב רייסנר, ראש ישיבה מיוחד שתלמידיו השתתפו בפרויקט סיפר בטקס על תחושתו הקשה בשעה זו, עם היוודע הבשורה הקשה על פטירתו של מורו ורבו ראש הישיבה זצוק"ל, אך מרגיש בדיוק במעמד זה כבעין סגירת מעגל. וסיפר על הקשיים שלו בגיל ההתבגרות להתמיד בלימודי הישיבה במשך כל היום, וכמה שניסה להתגבר על כל הקושיים, וכמה שליוו אותו הוריו ברעיונות אין-ספור לחזקו, התקשה מאוד. ואז בא אביו לספר על כך למרן ראש הישיבה המנוח זצוק"ל, ראש הישיבה חשב והברקה עלתה בראשו: אמור לבנך, שאני מוכן לקבוע איתו שיעור קבוע בחברותא... וכך זכיתי לצבור הרבה שעות של שיחות אישיות נוקבות ביותר על מהותו של בן-הישיבה ועניני השקפה צרופים.
זה היה מרן ראש הישיבה, אשר על לוח ליבו הטהור היו חרותים מסירות-נפש כלל ציבורית, וגם מסירות אישית נאמנה לכל פרט ופרט ולכל יחיד מצעירי בני תורה, וכך הציל את התורה בטהרתה והקים עולם מופלא של תורה בטהרה. ראש הישיבה התמרמר מאוד שבימינו גדולים הניסיונות וקשים הם, כי אומרים שיש קידוש ה´ להיכנע לתכתיביהם, וכך מהרסים את הדת ר"ל, ותפילתנו שזכותו הגדול יגן על הדור יתום, וממרום ימליץ זכות שנוכל לעמוד בניסיונות הזמן, שלא יוכלו לפגוע בחינוך הטהור.