כשקראנו בתפילת מנחה של שבת שעברה, את החלק הראשון של פרשת השבוע צו, לא ידענו ששוב העלנו עולה על מוקדה. עולה תמימה בדמות משפחה קדושה - משפחת פוגל. משפחת מתיישבים שנעקרה מגוש קטיף והתגלגלה לבסוף לישוב איתמר שבשומרון, כדי להמשיך וליישב את ארצנו הקדושה.
נאמר בפרשתנו, העוסקת אף היא בקורבנות: "זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה, על המזבח, כל הלילה עד הבוקר". לעיתים נדמה כאילו אנו שרויים בחשכת הלילה, בינות לפראי אדם, שוחטי הורים וילדים בדם קר. בתוך החשכה הנוראה הזו אנו מנסים לפלס דרך ולהילחם על זכותנו ההיסטורית והדתית בארץ המובטחת לנו, ארץ נחלת אבות.
עד מתי, שואלים כולם. עד מתי, יימשך ההרג האכזרי והנוראי בדמות פיגועים, פיצוצים ושחיטות ועוד צורות שונות ומשונות לא עלינו. בפסוק הזה, הפותח את פרשת השבוע, אנו רואים את תשובת התורה לשאלה הקשה המהדהדת, שמלווה אותנו כבר דורות על גבי דורות.
התורה מראה לנו את האור בקצה המנהרה באמצעות המילים "עד הבוקר" - עד שיפציע בוקרו ואורו של המשיח ואורה של הגאולה השלמה. נאמר במדרש שגאולתם של ישראל היא כמו זריחת הבוקר, קימעא-קימעא, מעט-מעט. עוד פס של אור ועוד אחד. עד שהשמש מפציעה באופן מלא ואור זורח על כל העולם. כמו שנאמר בשיר השירים "עד שיפוח היום" – עד שיאיר היום במלוא עוצמתו ואז "ונסו הצללים" - יסתלקו כל צללי הערב.
התורה מודיעה לנו בפרשה כי כל זמן שהחושך שורר בעולם, עדיין יידרשו מאיתנו קורבנות. כל זמן שהאור לא זורח בצורה מלאה, עדיין צפויים קשיים, מלחמות ואסונות. אך התקוה לבוא הבוקר, ניצבת כל העת עומדת וברורה. מימוש התקוה הזו ודאי תלוי גם בנו ובמעשינו.
במדרש אנו רואים שחז"ל מבקשים לקשור את הפסוק הזה לפסוק שמופיע מעט קודם לכן: "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל". מסמיכות הפסוקים לומדים חכמינו את העיקרון החשוב, אם אתה מבקש להקריב קרבן לכבודו של הקב"ה, אתה צריך להיזהר ולהקפיד שלא לעשות זאת דרך גזל, כמו שאמר הנביא ישעיהו: "כי אני ה´ אוהב משפט, שונא גזל בעולה".
אותו עקרון חוזר גם בלימוד אחר של חז"ל מהפסוק: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אדם כי יקריב מכם קרבן" – למה נאמר "אדם"? אלא אמר הקב"ה: כשתהא מקריב לפני – תהא כאדם הראשון, שלא היה גוזל מאחרים, שהוא היה יחידי בעולם, כך אתה לא תהא גוזל מן הבריות. כלומר אפילו כשאתה מבקש לעשות דבר טוב ולהביא קרבן או כל דבר מצוה אחר, עליך לדאוג לא לעשות זאת על חשבון האחר ולבדוק היטב, שמא על הדרך, אתה פוגע בו.
לצערנו, אנו עדים לתופעות של אנשים שמבקשים לעשות טוב ולהתחזק בשמירת מצוות ולהתקרב אל הקב"ה, אבל בדרך הם לא שמים לב ופוגעים באחרים. לעיתים ילדים החוזרים בתשובה, מזלזלים ופוגעים בהוריהם או בחבריהם, גם אם לא מתוך כוונה רעה חלילה. לכן התורה וחז"ל מצווים אותנו, גם כשאנחנו עולים ומתעלים ומבקשים להיות קרובים יותר אל הקדוש ברוך הוא, עלינו לשים לב היטב ולא לשכוח את הדרך ארץ הבסיסית שקודמת לתורה.
בעזרת ה´, בזכות השמירה וההקפדה על הדרך ארץ, יחד עם התורה, נשמע ונתבשר בשורות טובות, בשורות ישועות ונחמות וה´ יאמר לצרותינו די.