יחד עם אלפים אלפים של בני תורה עשיתי הבוקר את הדרך המובילה מירושלים דרומה לעבר העירה נתיבות, כמי שרגיל בכבישי הדרום בדרכי לסלונו החמים של אבא ר´ יששכר, הפעם אתה פותח את החלון ובאויר אין רק משב של חום, אלא צמאון, המדבר כולו משתוקק לאבא שאיננו, ואוירה של יתמות עומדת באויר.
אני עומד שם אחר מיטתו כעץ נטוע ביער עבות, וביער הזה נטועים לאלפים תלמידיו של ר´ יששכר ואין עץ דומה לחבירו, כל עץ השקה ר´ ישכר בכמות משלו, ספרדי על יד אשכנזי, חובשי הכיפה השחורה על יד סרוגה, וכעת מי ידאג להמוני העצים המבכים אחר רבם "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", וביום כזה כפילות הפסוק מקבלת משמעות אחרת, הדרום כולו נשאר הבוקר בשממתו שמם מאבא של כלל ישראל ושמם מהאבא הפרטי של כל אחד ואחד, מכל ישובי הדרום מתקבצים ההמונים כל אחד ויתמותו הוא.
על ידי עומד משולם תימני בא בימים, משולם איננו תושב נתיבות, את הרב יששכר לא הכיר ולא ראה מעולם, אך פאותיו אינם מצליחות לכסות את דמעותיו. אני ניגש אליו, שם יד על כתפיו והוא בבכיו "בני יהודי פשוט, חקלאי למחיתו בישוב הסמוך לנתיבות, והנה בוקר אחד נכנס בנו בבכי לבית הבבא סאלי ושפך לפניו את מר ליבו כי בניו סרו מן הדרך ואולי כשל בחינוכם, שלחו הבבא סאלי היישר לביתו של ר´ ישכר ומני אז נכנסו לביתו לא עזבם הרב עד שיעלו על הדרך.
"הרב הכניסם לישיבות וליוום עד לימיו האחרונים, נכדי וניני של ר´ יששכר", מסיים משולם, ושב לפינתו".
ואני שהכרתי את מורי ורבי ידעתי כי ילדים רבים לר´ ישכר, אמנם לא פרי ביטנו אך תורתו ומורשתו מהדדת יום ביומו בפי רבבות עמך בית ישראל, לכולם היה את הטלפון של ר´ ישכר לכולם הוא ענה, ואם לא, ידענו שכעת הרב לומד וח"ו להפריעו בלימודו.
למרות הקשיים ההתמודדויות והנסיונות עקב מחלותיו, הנהיג ר´ יששכר את תלמידיו כמפקד במלחמה כל אחד וכוחותיו הוא, לכולם התאים מקום במוסדותיו הרבים הפרוסים בישובי הדרום ולא פעם שמענו אותו קובע "כאן בדרום לכל תלמיד יהיה מסגרת".
"אוי מי יתן לנו תמורתו".