יחד עם כל בית ישראל, אנו אבלים על פטירתו של רבינו הגאון חסיד וקדוש, שר וגדול בישראל, מיחידי הדור במידת הענווה, ראש ישיבת פורת יוסף, רבי יהודה מעלם (בן שמחה) זצ"ל. אנו מבכים מרה את פטירתו של רבינו החסיד זצ"ל, ויאה לנו לבכות על פטירתו.
הרב יהודה מועלם היה תלמיד חכם גדול משכמו ומעלה, היה מיוחד במדותיו התרומיות, כל ימיו היה מונהג במדת הענווה, וכל דבריו היו במשובה ונחת, היה מתנהל תמיד בהשקט ובפשטות, ונעימותו היתה לשם דבר. תענוג היה לשהות בארבע אמותיו.
אמר פעם, כי מאז שנשא את אשתו הרבנית שתחיה, לפני כשבעים שנה, ועד היום, מעולם לא הכין רק לעצמו כוס קפה, תמיד היה מכין קפה לעצמו וגם לאשתו. שאל אותו נכדו, ומה יקרה עם סבתא לא תרצה, אמר לו, אני את שלי עשיתי. וכשם שהיה נוהג במדת החסד עם רעייתו שתחיה, כמו כן היה נוהג במדה זו עם כל אחד מישראל שהיה בא אליו לעצה או לברכה. הטיב להגדירו הגאון רבי שמואל אויערבך שליט"א, שהיה רבי יהודה "תלמיד חכם שיש בו דיעה", דעת זקנים, כדרכם של גדולי התורה שהיו בדורות הקודמים, שהדיעה לא היתה רק מצד שכלו, אלא כל כולו היה מרגיש בצרתו של השני, ותשובתו היתה באה לאחר שיקול דעת ישר, ורגישות גדולה כאילו הבעיה היא בעייתו שלו.
הרב יהודה מועלם היה חסיד קדוש בכל דרכיו, היה דבוק באמונה בה´ יתברך, כל מאוייו היו קודש לעבודת ה´, היה דבוק כל כולו בעבודת ה´, ולבו היה משכן טהור לשכינה הקדושה. עד סוף ימיו, לא היו לו עוזרים ומשמשים, וכל תושבי שכונת מקור ברוך וגאולה היו רואים אותו הולך לבדו ברחוב כל יום ויום, וזאת על אף שמלפני שנים היה מבכירי הרבנים בישיבת פורת יוסף, עם כל זאת לא רצה שיהיו לו עוזרים ומשמשים.
כאשר נפטר הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, התאונן מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א ואמר, מי נשאר לנו עוד בדור הזה חוץ מחכם יהודה מעלם. וזאת משום שהוא היה שריד אחרון לדור דיעה, אנשי המופת מגידולי פורת יוסף, שהיו מיוחדים במדת הפשטות והענווה, וכל אישיותם אמרה מסירות לתלמידיהם ולכלל עם ישראל, כהגאונים הצדיקים רבי יהודה צדקה, רבי יוסף עדס, רבי מנצור בן שמעון, רבי בן ציון אבא שאול, רבי עמרם אזולאי, רבי שלום מזרחי, ושאר חסידי פורת יוסף.
הרב יהודה מועלם לומד בישיבת פורת יוסף בדור שתלמידי פורת יוסף היו תלמידי חכמים מופלגים, הוא היה ידיד נעורים של מרן הרב שליט"א, ומרן שליט"א העיד עליו שהיה הארי שבחבורה, ועם כל זאת, מלבשתו ענווה ויראת חטא. כאשר היה מרן הרב שליט"א עוד צעיר, כבן שלשים וארבעים שנה, היה הולך לדבר בדברי תורה עם הגאון רבי יהודה זצ"ל בביתו, וכמו כן להיפך, היה מגיע הגאון רבי יהודה לביתו של רבינו שליט"א לדבר עמו בדברי תורה.
וידוע שמרן שליט"א לא היה מרבה לדבר בדברי תורה עם תלמידי חכמים פשוטים, מפני שקשה היה לו מאד להאריך בדיבור איתם, (מלבד תלמידיו, שבכדי ללמדם תורה הרי הוא ממהר תמיד להאריך בדברים ולהסביר את הענין שיהיה ברור לכל שומע), אבל עם חכם יהודה מעלם זצ"ל, היה אוהב מאד לדבר שעות ארוכות, מענין לענין, בחריפות ובבקיאות, כשם שהיה נוהג תמיד להאריך בדברי תורה עם הגאון רבי בן ציון אבא שאול, הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, ובתקופה מאוחרת יותר, עם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך, ויבדל לחיים ארוכים, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א. וכל מי שהכיר את הנהגותיו של רבי יהודה זצ"ל, היה מתקשה להאמין כמה גדול הוא בתורה, עד שהיה נכנס עמו בדברים ועומד על גדולתו.
מלבד גדולתו בתורה, היה עמוד התפילה, ומיוחד מאד בעבודת התפלה, ותפלותיו לא היו שבות ריקם. מרן הרב שליט"א היה רגיל לשלוח אליו אנשים אחרים בכדי שרבי יהודה יעשה עבורם פדיון נפש ויברכם. מעשה שאירע ואשה אחת נכנסה לביתו של מרן שליט"א, לפי קרוב לחמשים שנה, ובכתה בפני מרן שליט"א, מכיון שלא זכתה לזרע של קיימא, שתמיד היתה מפלת את פרי בטנה, ונפשה היתה עגומה מאד.
מרן שליט"א אמר לה, לכי לחכם יהודה מעלם שגר ברחוב יונה, הוא יעשה לך פדיון נפש, והוא יכול לעזור לך. ואכן הלכה אותה האשה לחכם יהודה, והוא עשה לה פדיון נפש ובירכה שתזכה לזרע של קיימא, וזכתה אחר כך לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה.
אך הרב יהודה מועלם מעולם לא החזיק טובת הנאה לעצמו, והחזיק בכל תוקף במדת הפשטות והענווה שלו, בקריאת תהלים מידי יום, ובתפלה בכוונה למען כלל ישראל.
היה דייקן באופן נפלא בזמנים בכל יום ויום, וכמעט לא החסיר שיעור אחד עד התקופה האחרונה ממש. קיים בעצמו בבית אלקים נהלך ברג"ש, ב´רד ר´וח ג´שם ש´לג, תמיד היה טורח ומגיע למסירת השיעורים תמידים כסדרן.
זכה שכל בניו למודי ה´, כולם בני תורה יראי שמים, מלאים קדושה וטהרה. בן פורת יוסף.
זכותו תגן עלינו ועל כל בני משפחתו, ונזכה לראותו עין בעין בביאת משיח צדקינו ובתחיית המתים, במהרה בימינו אמן.