הרבנית עליזה שושנה זילברשטיין ע"ה, רעייתו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה', היא הבת הרביעית של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.
בתחילה נקראה שושנה ('שַנֶּה' כלשון הגרי"ש), וכשקם השידוך לבתה הרבנית לאה קוק עם המקובל רבי דב קוק, הייתה בעיה ששמה שושנה זהה לשם אמו של חתנה הרב דב קוק, ולכן שינתה את שמה ל'עליזה שושנה'.
בילדותה, סיפרה פעם הרבנית זילברשטיין כי ישנה במיטה אחת עם אמא. בשעה 2:30 לפנות בוקר, כאשר קם אביה הגדול הרב אלישיב זצוק"ל ללימודו, היה מעביר אותה למיטתו. "העונג הגדול שלי היה לשמוע את קול ניגון הגמרא שלו עד שנרדמתי", סיפרה הרבנית זילברשטיין.
הרבנית עליזה שושנה ע"ה נישאה לגאון רבי יצחק זילברשטיין, לימים רבה של שכונת 'רמת אלחנן' שבבני ברק, ראש כולל 'בית דוד' בחולון וחבר מועצת גדולי התורה.
כאשר הוצע לרבנית עליזה שושנה את השידוך עם הבחור החשוב יצחק זילברשטיין מבחירי ישיבת סלבודקה, שלח הגרי"ש אלישיב מכתב לרבי חיים קנייבסקי חתנו, וביקשו שילך לישיבת סלבודקה לדבר עמו בלימוד. בהגיע המכתב קם הגר"ח והלך לישיבת סלבודקה וניגש לשוחח עמו בדברי תורה... בעקבות שיחה זו קם השידוך.
ומני אז, נהיו רבי חיים קנייבסקי ורבי יצחק זילברשטיין לגיסים, ובהמשך נעשו חברותא, חברותא שנמשכה עשרות שנים בצוותא מדי יום שישי עד להסתלקותו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל.
הרבנית זילברשטיין בלטה במיוחד בעדינותה, בפיקוחתה ובחכמתה המיוחדת. כל השנים השתמשה בתכונותיה אלו לעמוד לימין בעלה ולפתור בעיות שעלו על שולחנו. לאחר נישואיה עזבה את ירושלים ועברה לגור בבני ברק כדי שבעלה יוכל להמשיך וללמוד במקום שליבו חפץ – בישיבת סלבודקה.
מאז עברה להתגורר בבני ברק הייתה מהדרת אחר ארוחות שיש בהם ברכת המזון, ואף במקום עבודתה הקפידה לאכול לחם דווקא. היא הסבירה כי מכיוון שהיא רחוקה מבית הוריה, אין מזדמן לה לקיים מצוות כיבוד אב ואם, ולכן היא מקפידה להתחייב בברכת המזון, כדי שתוכל לבקש על הוריה "הרחמן הוא יברך את אבי מורי ואת אמי מורתי".
ביתה של הרבנית זילברשטיין היה פתוח לרווחה למסכנים ולקשי יום, שהיו משתכנים בביתה באורח קבע ועושים בו כבתוך שלהם. לא אחת היה צריך לעמול קשה כדי לנקות אחריהם. לעיתים, כשהעבודה סביבם היתה קשה במיוחד, הציעו לה להפסיק לארחם, אך היא סירבה: "הרי האנשים האלו הגיעו לעולם כדי לזכות אותנו בחסד!" וכך תמיד הייתה חושבת על הזולת, לבל ייגרם לזולת צער ועגמת נפש.
הגאון רבי יצחק זילברשטיין סיפר כי נמנעה ללכת איתו ברחובה של עיר, שמא יפגשו בדרך באלמנה וליבה ייצבט בקרבה למראה בני זוג ההולכים יחדיו.
לרבנית זילברשטיין היתה רגישות מיוחדת לצורכיהם של אחרים. כך למשל בזמן שהיתה בבני ברק שביתת עובדי תברואה, וההרי האשפה הצטברו ברחובות, השתדלה למעט בפינוי האשפה מביתה עד לסיום השביתה: "מדוע שאחרים יסבלו בעטיינו?", תהתה.
פעם בעומדה בתור בבנק, התפרץ אדם אל התור הארוך והתנהג שלא בנימוס. אחת הפקידות החלה להעיר לו על התנהגותו, אולם הרבנית עצרה אותה בקולה השלו: "מדוע את צועקת עליו? וכי יודעת את מה עבר עליו בלילה האחרון?".
רבי יצחק סיפר על הנהגה שהייתה אופיינית לה: בכל עת שהיה הולך למסור שיעור בכולל שבבית החולים 'מעייני הישועה', היתה מזכירה לו שיכנס לבקר חולה פלונית. ומי הייתה אותה החולה? - אמא של שכנה לשעבר...
כשהתמנה רבי יצחק זילברשטיין לרבה של שכונת 'רמת אלחנן' היה עליהם לבחור דירת מגורים מבין מספר דירות. הרבנית זילברשטיין בחרה בדירה הסמוכה לבית כנסת, משום שממנה תוכל לשמוע 'קדיש' ו'קדושה' ולענות אמן!
בח"י בשבט, שנת ה'תשנ"ט נפטרה לבית עולמה.
תהא נשמתה צרור בצרור החיים ותמליץ טוב בעד כלל ישראל.
מקורות: ספר 'הרבנית' על הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה