פסוק זה מהדהד בראשי עם מלאת ימי השלושים להלקחו לגנזי מרומים של דודנו האהוב רבי נעים עובדיה זצ"ל בסמיכות לאחיו רבן של ישראל מר"ן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. כמה סמלי הוא ששניהם, בחייהם ובמותם לא נפרדו.
הגמרא בכתובות (דף קב:) אומרת: "מת לאחר יום הכיפורים-סימן יפה לו" ופירש רש"י : דסימן הוא שנמחלו עונותיו.
במוצאי ראש השנה סיפר לו בנו חביבו יעקב עובדיה כמה שמח רבי נעים על שזכה להתפלל בראש השנה האחרון במחיצת אחיו הגדול רבן של כל בני הגולה. ואף זכה למרות מצבו הרפואי הקשה להתפלל את תפילות יום הכיפורים, עד ללקיחתו לגנזי מרומים ביום הראשון של חג הסוכות, חג שסימל אותו באופן אישי, כאשר כל ימי חייו הסתפק במועט, ומסמל ככלל את דירת הארעי בה כולנו נמצאים בעולם הזה.
נעים נולד להוריו רבי יעקב וגורג'יה עובדיה ז"ל, ביום פורים שנת ה'תרפ"ב, כשנה וחצי לאחר לידת מר"ן זצוק"ל. בהיותו כבן 3 עלו הוריו לחונן את עפרה של ארץ ישראל. בתחילה התגוררו בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, ששימשה כעין מרכז קליטה לעולים מהגולה.
לאחמ"כ עברו לשכונת בית ישראל שם גרו שנים ארוכות. בילדותו למד בתלמוד תורה "בני ציון" שם עשה חיל בלימודיו כאשר כישוריו לא נפלו מאחיו הבכור. לימים יאמר לי אבי מורי רבי יעקב יוסף זצ"ל הריני כפרת משכבו "לו נעים היה ממשיך כאחיו ומשקיע בלימוד התורה בהתמדה, עם ישראל היה מרויח עוד גאון עולם".
בגיל 10 החל ללמוד בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה שם למד תורה מפיהם של מר"ן ראש הישיבה, רב רבנן, רבי עזרא עטיה זצוקללה"ה, וכן אצל רבי עמרם אבורביע זצ"ל ורבי יעקב עדס זצ"ל.
יששכר וזבולון.
כאשר המצב הכלכלי החמיר,הוצרך לסייע בפרנסת הבית שהייתה דחוקה עד כדי מצב של פיקוח נפש ללא גוזמא, והיה בבחינת "יששכר וזבולון" לבני הבית ברוך הילדים ולא זנח זאת גם לאחר מכן כאשר גדל והיה לאיש והמשיך לתמוך כלכלית בלומדי תורה, העריצם והוקירם.
וירא בסבלותם.
כבר בהיותו בחור צעיר מסר נפשו למען עם ישראל כחבר בארגון הצבאי הלאומי (האצ"ל) וביצע פעולות נועזות למען הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. באותם ימים הכובש הבריטי הזר הכביד ידו על הישוב היהודי בארץ ישראל ואף דן למוות שני לוחמי מחתרות מחבריו למחתרת. נעים לא שתק, יחד עם אחיו אליהו יבדל לחיים, חטפו שני קצינים בריטים ופרסמו כרוזים שהוצאת חברי המחתרת להורג תגרור את הוצאתם להורג של הקצינים החטופים. את הקצינים החביא במחסן בשכונת הבוכרים וכשהומר עונשם של השניים שוחררו הקצינים הבריטים משביים.
כשמו השני, משה, לא יכל לראות בסבלם של בני עמו ולשתוק. בניסי ניסים ובזכות לימוד התורה של אחיו, כפי שאמר פעמים רבות, ניצל פעמים רבות ממעצר שהיה מוביל בוודאות לחבל התלייה.
מסדר החופה שלו עם אשתו אסתר מב"ת היה המקובל רבי אפרים הכהן זצוק"ל תלמיד הבן איש חי. לאחר נישואיו עבד קשות לפרנסת בני ביתו מכיוון שמי שלא היה בעל "פנקס אדום" כחבר ההסתדרות ולא היה נאמן לשלטון מפא"י לא קיבל עבודה. למרות הכל השקיע ממון רב וחינך את בניו ובנותיו על טהרת הקודש וזכה ברוך השם לראות ברכה בעמלו, והעמיד דור ישרים מבורך, בנים וחתנים תלמידי חכמים.
נח לשמים ולבריות.
תמיד היה מלא בטחון בה' והיה מצטט תדיר את הפסוקים "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'", "ברוך הגבר אשר יבטח בה'" "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה".
היה נקי כפיים וזהיר בממון זולתו, פעם כאשר מכר דירה ושאלוהו לפשרה,השיבם אמת לאמיתה: בחורף חם כאן ובקיץ זה לא נחמד. שש ושמח ופניו היו מאירים למרות תהפוכות החיים הלא פשוטים שעבר. הפעם האחרונה בה נפגש עם אבא זצ"ל הייתה כאשר אבי ואני הלכנו להזמינו לחתונתי. הגענו לביתו מיד לאחר מניין הנץ ודוד נעים עדיין לא שב לביתו מבית הכנסת. כאשר נכנס לבית שמח לקראת אבא וכשקיבל לידיו את ההזמנה החל לשיר שירים לחתן בנוסח בגדד בחן ובשמחה.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, ויהי רצון שיעמוד בתפילה לפני בורא עולם על עם ישראל ועל משפחתו הנכבדה והיה המחנה הנשאר לפליטה ונזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו בתחיית המתים במהרה בימינו אמן.