וכל בית ישראל יבכו: בהיכל ישיבת "מאור התורה" בשכונת גאולה בירושלים, נערך ביום חמישי, מספד מר על פטירתו של מרן פוסק הדור הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל.
במספד השתתפו בני הישיבה הגדולה והישיבה הקטנה, ראשי הישיבה ורבניה. הספידו את מרן זצ"ל, הגאון רבי אברהם סלים - ראש הישיבה, הגאון רבי דוד כהן - ראש ישיבת חברון גבעת מרדכי והגאון רבי שלום טולידאנו - מרבני הישיבה.
ראש הישיבה, הגר"א סלים, ספד בדמעות שליש למרן זצ"ל, עמד על גודל מעלתו ועל-כך שהקדיש את חייו לזכות את הרבים ולהרים את קרן התורה, ועל כך שכל חייו דאגתו העיקרית הייתה לישיבות, ואף לאחרונה שמענו זאת, כמה כאב לו בני הישיבות והגזירות עליהם.
הרב סלים סיפר על אותה תקופה, שמרן למד בתלמוד תורה אצל אביו חכם נתן סאלם זצ"ל, ושאביו היה צועק תשלחו את הבנים לישיבות, לתלמודי תורה, היה כזה טשטוש תחומים וסיסמאות שמשכו את הציבור - ציונות, מדינה, צה"ל, השכלה, פרנסה, מה יעשו בישיבה? מה יצא מהם? אפילו על שהכיר תלמידי חכמים שלא רצו לשלוח את בניהם לישיבות, ובא מרן וממש הפך את הקערה על פיה, בנועם מילותיו, ואהבתו את כל אחד, לא הרפה לרגע עם כל גדלותו בתורה, ולא ויתר על שום שיעור, מבוקר ועד ערב, על מנת להרים את קרן התורה, ממש הצלה של הדור.
סיפר בשם אביו על מרן, שכבר בהיותו ילד, במקום לצאת להפסקה כשאר הילדים, היה נשאר בכתה, וכותב את ברכת המזון בכל מיני פתקים, ומחלק לחבריו, כדי שיהיה לכל אחד ברכת המזון משלו, וכן על שמרן עורר את הצימאון לתורה, לשיעורים, לשליחת הבנים למוסדות התורה, כל אחד הרגיש קשור אליו ועל פיו חינך את בניו, ורק על זה הוא דיבר כל הזמן.
"בנפול העטרה, הלב דואב והנפש מרה, נזעק זעקה גדולה ומרה, על סילוקו של צדיק כתר תורה, גיבור ואיש מלחמה במלחמתה של תורה, הממית עצמו באוהלה של תורה, הארי שבחבורה, הרביץ תורה לאלפים ורבבות, והעמידם בקרן אורה, רבים השיב מעוון, והדריכם בדרך הישרה, עסק בתורה יומם ולילה כחשכה כאורה, וממנו יתד, ממנו פינה, להקמת מוסדות התורה, אוי מה היה לנו, אוי מי יתן לנו חליפתו, אוי מי יתן לנו תמורתו", סיים ראש הישיבה.
הגאון רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון בגבעת מרדכי עמד בהספדו על היקף גדולתו של מרן זצ"ל, בידיעת התורה בכל תחום ושלא כדרך הטבע, ושילוב ידיעת התורה לשפת המעשה, לחיי היום יום, על שלחם ועמד בפרץ ולא התפעל או פחד מאף אחד, למען הרמת קרן התורה.
וכן על שהקדיש את כל חייו, ובעיקר בצעירותו, בהתמדה עצומה ובעמל, ורק מכוחה של התורה זכה לידיעה המופלאה בכל חלקי התורה, הראשונים, והאחרונים, על לשונם בע"פ. ושהוא הוכיח, שדרך התורה ומכח התורה, ניתן להגיע להרבה דברים, שאנשים בתפקידים מכובדים שאינם עוסקים בתורה לא משתווים אליו, אף על פי שלא למד אף פעם השכלה או מדעים, אלא כל מה שהוא הגיע והצליח להשפיע, על ממלכות שלמות, היה דרך התורה, ומכח התורה בלבד.
"התורה היתה חקוקה על לוח ליבו, ולא רק מכח זכרונו הטבעי שהיה מיוחד, אלא מכח עמלו ושקיעתו בתורה יום ולילה", אמר הגר"ד כהן.
הגאון רבי שלום טולדיאנו, מרבני הישיבה, האריך בהספדו בגודל מעלת שקיעותו בתורה ללא הפסקה, המהירות בה נכנס חזרה לתוך הלימוד, ועל שקיעותו גם כשהיה עסוק בתפקידיו השונים כראשון לציון, רב ראשי, דיין, ועוד, כי כל תפקידיו לא היו המטרה בחייו, אלא רק ה'היכי תמצי' על מנת להרים את קרן התורה.
וכן סיפר על הדרך שחינך את בניו לשקיעות בתורה, עד כדי כך שבחתונת בנו, בא אחד הבנים מהישיבה להשתתף בחתונת אחיו, ולקראת סוף החתונה, ביקש מרן מבנו, שיסע עם הנהג לתחנת האוטובוס, על מנת שיגיע כבר בלילה חזרה לישיבה, כי יותר מאוחר לא יהיה אוטובוס חזרה, וחבל להפסיד כל דקה של תורה, ולא היה מדובר על חתונה של אח של חבר, אלא על חתונה של אח ממש.
ועמד על כך, שעיקר דאגתו היה על הישיבות מאז ומתמיד, והיום אלפים ורבבות נמצאים בישיבות בזכותו.
האזינו לחלק מדבריו של ראש הישיבה הרב סלים.
