גם אני בתוך שאר המוני בית ישראל בכיתי את השריפה אשר שרף ה', בהילקח מאיתנו גדול הדור ומאורה, כשיצאה הידיעה מבית החולים, בשעה 13:32 שליבו נדם, נתמלאו עיני דמעות, "פלגי מים תרד עיני, על – שבר בת עמי" נאלמתי דום, סגרתי את הטלפון, רציתי להיות בסוג של אבל - שקט פרטי כזה, לעכל את גודל הבשורה המרה.
אבא שלי זצ"ל היה בוגר ישיבת פונבי'ז, ס"ט בנשמתו, אבל היה מקפיד כל חול המועד, לנסוע יחד איתנו למעמד ברכת כוהנים בכותל, ולאחר מכן כבמסלול קבוע, היינו נכנסים להתברך אצל אדמו"רי בית גור, הבית ישראל, הלב שמחה, פני מנחם, ואצל הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
כך היה אבא, רוקד על כל החתונות, מקורב לכל גדולי ישראל, מבעוד מועד, היה מכין אבא על דף כמה שאלות הלכתיות שיש לו, איתם היה נכנס לרבנו עובדיה יוסף זצ"ל, וכך היה מונה איתו, אחת, אחת ושתיים, מרן היה עונה לו בסבלנות אין קץ, ואנחנו כילדים מתפעלים, מבלי להבין את הרב שיח בינהם, שכן גם אבא היה עילוי מופלג בתורה, באחת מהפעמים הביא לו אבא את אחד מספריו, "מעשה הקטורת" עם הקדשה אישית, ציורית פיוטית משהו, הרב עובדיה קרא, חייך, ואמר לו, ואת עלית על כולנה.
"מדבר עובדיה יוסף"
לימים אבא נפטר, ישבנו שבעה, הטלפון בבית הורי צלצל, האיש על הקו, ביקש את הבן הבכור היושב שבעה, קראו לי, הקול מהצד השני של הקו אמר, מדבר עובדיה יוסף, ללא כל גינונים, התחיל בדברי ניחומים, במעלת גדולת אבי ז"ל, והוסיף, שאחת מהשאלות שדן עם אבא, שולבה בספריו, ויהיה זה לזכרו עד עולם, התרגשתי כולי, הודיתי לו מקרב לב, לסיום הוסיף, בקול אבהי, תחזקו את אימא, היא צריכה עכשיו הרבה כוחות, נותרתי פעור פה, מעוצמת הפשטות והגדלות שלו, שהיא לו שם דבר בעולמנו אנו.
בעברי הלא רחוק, הייתי מנהל השיווק באחד מהיקבים, בשיחה אישית, עם ידידי אריאל אטיאס, סיפרתי לו שעלה במוחי רעיון, לעשות מיץ ענבים מיוחד, בכשרותו של הרב. הלה התלהב, אמר שיבדוק את הדרישות של הרב, ויחזור אלי, מנגד התחלנו לגלגל את הרעיון מול בד"ץ העדה החרדית, שכן לא פשוט הדבר לייצר מיץ ענבים לפי חומרות אחרות וכשרות אחרת ביקב הנושא את כשרות הבד"ץ.
אך לאלוקים פתרונים, מצאנו את הנוסחה והמיזם יצא לדרך, קראנו למותג "ענבי יוסף", ואת הבקבוק הראשון שיצא מהיקב נסענו משלחת להביא, לביתו של מרן בהר נוף, הוא התרגש, שמח, ולא שכח להתרות ולומר, "אני מקווה שהמחיר יהיה שווה לכל נפש, שיוכלו הציבור לצאת ידי חובת ידי שניהם, גם כשרות וגם מחיר", כך הוא היה תמיד זוכר את כל השכבות, ולנגד עניו כל בית בישראל.
והוסיף, שעלינו נאמר, "קווי השם יחליפו כח" שהחלפנו כשרות בד"ץ העדה החרדית, בבד"ץ בית יוסף. ופנה לבעל היקב מוטי שור, תוך כדי שהוא נותן לו סטירה מצלצלת, "אתם אחינו האשכנזים, מחליפים את האות ח' באות כ', אינכם אומרים ח' גרונית, ובכך אתם מקיימים את הפסוק, "קווי השם יחליפו כ באות ח'", וסיים בזה שזה ממש ענבי הגפן בענבי הגפן...
חלל עצום
אני כבר מורגל כחמש עשרה שנה להיות יתום, בלי אבא, ראיתי את התמונות שזרמו אל דסק החדשות שלנו, מרן במשקפי חמצן, מתקשה בדיבור, סובל בשקט ייסורים קשים, מונשם מורדם, בקומה 8 בבית החולים בירושלים, וזה החזיר אותי אחורה, לשעותיו האחרונות של אבי זצ"ל, בהוספיס של תל – השומר, איך החזקתי את ידו הכחושה, ולחשתי לו באוזן, אבא אל תלך, אבא אל תלך, אבל, הוא כדרך כל העולם, עצם את עיניו, הסיט את ראשו והלך לעולם שכולו טוב, מיד נוצר אצלי מצב של אין עוד מלבדו, שוב חשתי היום כך, את החלל העצום של כל בית ישראל יחווה עכשיו, אני מרגיש שהלך לי לפני מספר שנים אבא ביולוגי, ועכשיו אבא רוחני, וכל המוריד דמעות על אדם כשר, ובמיוחד על רבן של כל בני הגולה, הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו.
כולי תיקווה, שכולנו נדע, ללכת לאורו מרן מאור הגולה, ולנהוג כדרכו של אבי זצ"ל להסתופף בצילם של כל גדולי הדור, כמו המחזה בלוויה, הכול צבוע בשחור אחד, בשר אחד, אבל קהל אחד, אבל לא אחיד, אבל מיוחד, ובשם האחדות, והאהבה האנושית של מרן, לכל פרט וכלל בעם ישראל, נקיים בנו את מנהגם של חכמי ישראל, ויבולע המוות לנצח, ומחה השם כל דמעה, ת.נ.צ.ב.ה.
אבי בנטוב הוא סמנכ"ל רשת 'קו עיתונות דתית'