וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה': בחודשים האחרונים קודם פטירתו, מאז מעד בביתו, סבל מרן פוסק הדור רבי עובדיה יוסף זצוק"ל מכאבים עזים שהקשו עליו להמשיך לתפקד ולנהל את אורח החיים הקבוע שלו, שכלל בעיקר עיסוק מתמיד בתורה הקדושה.
במוצאי שבת חול המועד סוכות, אושפז הרב בפעם האחרונה בבית החולים 'הדסה עין כרם', בשל מצבו המידרדר ובכדי להקל מעליו את הכאבים העזים מהם התייסר, הרב הורדם וחובר למכונת הנשמה.
בימים האחרונים קודם פטירתו, היה נראה כי מצבו של הרב הולך ומשתפר, לאחר שהרב שב להכרה מלאה ואף החל לנשום בכוחות עצמו. הרופאים החלו להיות מעט אופטימיים וכך גם רבבות רבבות תלמידי מרן זצוק"ל.
ביום ראשון, לקראת שעות הצהריים, החליטו הרופאים להרדים את הרב פעם נוספת, הרדמה חלקית.
בשעות הלילה, בנו של מרן זצוק"ל, הגאון רבי משה יוסף שהיה צמוד לאביו במשך כל השנים האחרונות בכלל ובמשך כל ימי האשפוז בפרט, לקח פסק זמן של שעה קצרה מבית החולים ושב לביתו, ומי שנשאר עם הגר"ע היה עוזרו האישי זה כעשרים שנה רבי צבי חקק.
בסמוך לשעה 2:00 בלילה, פקח מרן פוסק הדור זצוק"ל את עיניו בפעם האחרונה. רבי צבי חקק מיהר להזעיק את הרופאים שיבדקו את הרב, וברגעים הללו אמר הרב זצ"ל את המילים האחרונות בחייו הקדושים.
הרב נאנח בשל הכאבים ואמר: "ריבונו של עולם, כבר אין לי כוח יותר לסבול, אין לי כוח לכאבים, תרחם עליי".
הרופאים שהיו סביב המיטה הרגיעו את הרב, ובעקבות הכאבים העזים מהם סבל הרב, הוחלט להרדים את הרב הרדמה מלאה.
11 שעות לאחר המילים האחרונות הללו, בהם תינה הרב את צערו מפני הסבל הרב, עלה מרן פוסק הדור רבי עובדיה יוסף זצוק"ל אל גנזי מרומים והותיר אחריו מאות אלפי יתומים.