אשר היה בנו השמיני של יעקב, מאשתו זלפה, שפחת לאה. לאה בחרה את שמו, כפי שמובא במקרא: "וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אָשֵׁר". על פי המדרש, אשר חי 123 שנה, וכאשר בני ישראל יצאו ממצרים, הם לקחו עמם את עצמותיו עמו.
על פי ספר הישר, אשר היה נשוי לעדון בת אפלל, אך היא מתה ללא ילדים. לאחר מותה, הוא נישא להדורה בת אבימאל בן עבר, וממנה נולדו לו ילדיו. יחד איתה הוא אימץ את ביתה, שרח. בניו היו יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה, וְשֶׂרַח אֲחֹתָם.
משמעות השם 'אשר'
השם "אשר" קשור לאושר והצלחה. המדרש מדייק מהפסוק: "ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות". רבי לוי אמר שהיו בנותיהם נאות והיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן המשחה, שמן זית.
רבי סימון אמר שהיו נשואות למלכים שנמשחו בשמן זית. הרשב"ם ממשיך ואמר: "אני עומדת במישור ובשבח שמאשרות אותי בנות". יש שביארו: "נראה ש"אשר" מציין יותר את ההצלחה הגלויה, זו הנראית לעיני כל. - כי אשרוני בנות. עתה מקווה לאה בבטחה שיהללוה כאם המאושרת מכל הבנות.
נחלת שבט אשר
נחלת שבט אשר הייתה ממוקמת בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון. הנחלה עלתה בגורל החמישי לאחר נחלת שבט יהודה ונחלות "בית יוסף". היא השתרעה מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני עד להר הכרמל בדרום, ובמזרח היא תוחמת את נחלת שבט נפתלי ונחלת שבט זבולון. היא משתרעת על פני חבלי הארץ: העמקים והגליל התחתון והגליל המערבי. השבט היה בשכנות לנחלת שבט נפתלי, אף הוא מ"מחנה דן" במדבר סיני.
מאשר שמנה לחמו
אבנו של אשר בחושן הייתה תרשיש, שנקראה גם קריאוליק. במדרש תלפיות מצוין שגוון האבן היה כגוון השמן, וסגולתה הייתה לעכל את המאכל. נאמר שמי ששוחק את האבן ומערב אותה במאכלו, נעשה שמן. הביטוי "מאשר שמנה לחמו" קושר את השבט לשפע ולשמנוניות.
ויש במדרש תלפיות ענף אפוד (בשם אשר) מס' מזבח יעקב (די"ח ב') בשם האריז"ל דאשר מציל מגיהנם מי שבקיא במשניות ואין רואה פני גיהנם והיינו מאשר שמנה לחמו אותיות משנה, (והובא בשה"ג להחיד"א מע' ספרים ת' אות נה').