מרוקנים עצבניים, פרסים קמצנים, אשכנזים קרים, בלונדיניות טיפשות. כמה פעמים בחיים שלנו שמענו את הסטריאוטיפים הללו? וכמה עוד סטריאוטיפים יש? אינסוף! סטריאוטיפים על עדות, מגזרים, על אנשים מארץ מסויימת, על אנשים מעיר מסויימת, על אנשים משכונה מסויימת, על נשים, על גברים, על מתנחלים, על חרדים, על עשירים, על עניים, על שמאלנים, על ימנים. לכל קבוצה חברתית יש תכונות שונות ומשונות שמיוחסות לה, בצדק או שלא בצדק.
לפעמים אלו סטריאטיפים שברור שהם מופרכים לחלוטין - ברור שאין קשר בין מנת המשכל של מישהי לצבע השער שלה. אבל הרבה פעמים נדמה שהסטריאוטיפ קשור איכשהו למציאות, אחרת למה כולם אומרים את זה כל הזמן?
למה אנחנו חושבים בסטריאוטיפים
המוח שלנו עובד לפי קטגוריות. כשילד קטן אוכל עגבניה והיא טעימה לו, בפעם הבאה שהוא יראה עגבניה אחרת, הוא ישר יידע לזהות שמדובר באותו ירק. אפילו שזאת עגבניה אחרת, והיא קצת יותר גדולה, או קצת יותר אדומה, המוח שלו באופן אוטומטי משייך את כל העגבניות לאותה קטגוריה - אדומה? עגולה? חלקה? זאת עגבניה!
אם המוח האנושי לא היה יוצר קטגוריות, הוא היה צריך ללמוד כל דבר מחדש, ולא היה מצליח להתקדם בחיים. אם המוח שלי לא יוצר קטגוריות ואני אוכלת עגבניה אחת, אני לא אדע כלום לגבי עגבניה אדומה יותר או גדולה יותר, אני לא אדע שהן שייכות לאותה קבוצה, ואני לא אוכל לדעת מראש מה הטעם שלה.
ארגון החפצים מסביב לפי קבוצות וקטגוריות מאפשר לנו ללמוד מהנסיון, וזאת דרך יעילה ביותר ללמוד על העולם. סטריאוטיפים נוצרים באותה דרך - ברגע שאנחנו רואים אדם מקבוצה מסויימת מתנהג באופן מסויים, אנחנו ישר מסיקים שכל האנשים בקבוצה שלו מתנהגים באותו האופן - ככה המוח שלנו מקצר תהליכים. המוח האנושי מתבסס על מאפיינים חיצוניים ויוצר קבוצות וקטגוריות.
החילוני הממוצע לדוגמא, בדרך כלל לא מכיר חרדים באופן אישי, החרדים היחידים שהוא רואה הם אלו שמופיעים בטלויזיה, בדרך כלל בהפגנה או עימות כלשהו. ואז באופן טבעי הוא מסיק מכך מסקנות לגבי כל שאר החרדים.
מסתכלים על העולם דרך המשקפיים של הסטריאוטיפ.
הכללה על פי מאפיינים חיצוניים עובדת נפלא בחפצים או בירקות, אבל בקשר לבני אדם, הכללה כזאת גורמת לנו להיות שבויים עמוק עמוק בתוך עולם של סטריאוטיפים שפעמים רבות בכלל לא תואמים את המציאות.
מה שקורה הוא תהליך כזה: אנחנו לומדים על סטריאוטיפ מתוך הסביבה שלנו. מהחינוך שקיבלנו, התרבות שבה גדלנו או התקשורת שאנחנו חשופים אליה, כולם מלמדים אותנו מה התכונות של הקבוצות השונות. ואז, ברגע שאנחנו מאמינים בסטריאוטיפ, אנחנו מתחילים לפרש את ההתנהגות של האנשים בקבוצה לפי הסטריאוטיפ שבו אנחנו מאמינים.
לדוגמא - אם נראה אדם מתנהג בקמצנות, נוכל להתעצבן עליו, או לשפוט אותו, או לומר שיש לו מידות רעות, או כל דבר, אבל בדרך כלל לא נאשים את העדה שלו. אבל אם הוא פרסי, ואנחנו שמענו מילדות את הסטריאוטיפ הדבילי הזה שפרסים הם קמצנים, פתאום אז אנחנו נגיד - אה!!! זה בגלל שהוא פרסי. וככה מתחזק לנו הסטריאוטיפ על פרסים, למרות שאנחנו פוגשים אנשים קמצנים מכל העדות.
אותו דבר, אם נראה מרוקני עצבני נגיד מיד שזה בגלל שהוא מרוקני, אבל אם נראה אדם מכל עדה אחרת עצבני, לא נחשוב בכלל על העדה שלו. העניין המצחיק הוא שאנחנו כל כך מאמינים בסטריאוטיפ שלנו, שלפעמים אם נראה מישהו מעדה אחרת מתנהג בעצבנות, אנחנו יכולים להגיד לו - "מה, אתה מרוקני?" או "תפסיק להיות מרוקני!".
אז ברור שכל החיים נמשיך להאמין שכל המרוקנים עצבניים, כי ככה אנחנו רואים את המציאות. זה לא שהמציאות מוכיחה את הסטריאוטיפ, זה לא שישבנו וחקרנו ובדקנו איזו עדה עצבנית יותר, זה סטריאוטיפ שאנחנו מאמינים בו, והאמונה שלנו קובעת איך שאנחנו מסתכלים ומפרשים את המציאות.
התנהגות הפוכה לסטריאוטיפ
כששאנחנו רואים אדם שמתנהג לפי הסטריאוטיפ של הקבוצה אליה הוא משתייך, אנחנו נקשר בין ההתנהגות שלו לבין הקבוצה שלו. אם הוא אשכנזי, אז הוא סתם אדם עצבני, לא קשור לאשכנזיות שלו, אבל אם הוא מרוקני - אז הוא עצבני בגלל שהוא מרוקני.
אבל מה קורה כשאנחנו פוגשים אדם שמתנהג בדיוק הפוך מהסטריאוטיפ? איך אנחנו מגיבים אז? האם זה גורם לנו לחשוב אולי הסטריאוטיפ שלנו לא נכון?
במקרה כזה קורה משהו מעניין. הרבה פעמים התגובה שלנו תהיה יצירה של "תת קטגוריה" לקבוצה. לדוגמא - כמה מהקוראים כאן שמעו מאדם חילוני את המשפט "את/ה לא כמו כל החרדים"? אני חושבת שלחרדים רבים יצא לשמוע משפט כזה מתישהו.
מה שקורה הוא, שאדם חילוני שיש לו סטריאוטיפ מאד חזק וברור של איך אמור להתנהג אדם חרדי נפגש עם אדם חרדי שמתנהג אחרת מהסטריאוטיפ. ובמקום לומר לעצמו: "אההה, כנראה טעיתי, והחרדים לא ממש ככה", או "לא כל החרדים כמו שהתקשורת מציירת אותם". או "חרדים בעצם ממש נחמדים!" הוא חושב משהו אחר לגמרי - הוא חושב - "האדם הזה שפגשתי היום הוא פשוט חריג, הוא לא כמו כל החרדים". וככה כל החרדים נשארים בדיוק עם אותו סטריאוטיפ גרוע שהוא חשב עליהם לפני כן, חוץ מהאדם הזה.
וזה קורה כל כך הרבה פעמים.
והנה עוד דוגמא, שאולי תעורר התנגדות, אבל אשמח אם תנסו לחשוב עליה לעומק - מה קורה כשאנחנו נתקלים בערבי ישר והגון ואזרח נאמן למדינה? האם אנחנו לא ישר חושבים "טוב, זה מקרה מיוחד, אבל כל שאר הערבים הם גנבים ורוצחים"?
אבל בעצם, מאיפה בכלל מגיע הידע שלנו על "כל הערבים?" האם זה ידע שבאמת קשור לערבי הממוצע ברחוב, או שזה ידע שמגיע מהכרות דווקא עם הערבים שמעורבים בעימותים או באלימות שמגיעה לתקשורת? בכלל, התקשורת היא מקום מאד לא מוצלח ללמוד על קבוצות שונות, כי בתקשורת מופיעים רק סיפורים קיצוניים, ואז אנחנו שומעים את סיפורי הקיצון וחושבים שכולם ככה.
והנה, מגיע לפנינו אדם אמיתי, מול הפנים שלנו, לא דרך העיתון או המחשב, ואנחנו מסרבים לשבור את הסטריאוטיפ! אנחנו יוצרים עבורו 'תת קטגוריה' מיוחדת. כשחושבים על זה, צורת החשיבה הזאת מופרכת כל כך. אנחנו כל כך דבקים בסטריאוטיפ, שאפילו המציאות עצמה לא תשנה לנו את התפיסה שלנו! אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו מבינים את העולם, שלא מעניינים אותנו העובדות. חרדים הם ככה וככה, ערבים הם ככה וככה, נשים הם ככה וככה, גברים הם ככה וככה. יש לנו תפיסה ברורה של העולם, וכל דוגמא שתחזק אותה תבוא בברכה, בעוד שדוגמאות שכנגד יבוטלו כדוגמאות חריגות שאינן מייצגות.
הקשר בין הסטריאוטיפ למציאות
מעבר לחשיבה הלא הגיונית שלנו, ולאופן המעוות שבו אנחנו תופסים את העולם בגלל הסטריאוטיפים, בא נניח לרגע שחלק מהסטריאוטיפים באמת נכונים. האם זה אומר שהם נכונים עבור כל אחד ואחת מהקבוצה? כמובן שלא!
נניח שמרוקנים באמת עצבניים. יש מליון מרוקנים בישראל, האם אפשר לומר שכולם עצבניים? ברור שלא, זה פשוט מגוחך לומר את זה. או שכל הנשים בעולם מפחדות מג'וקים? או שכל הגברים לא בוכים? וגם אם זה באמת נכון שבנות יותר רגישות מבנים, זה לא אומר שכל אישה בעולם היא רגישה, או שכל אישה שנפגוש תהיה יותר רגישה מכל גבר שנפגוש.
ואם כך, למה זה בכלל משמעותי? למה לא פשוט לשפוט אנשים לפי המעשים שלהם? אולי הם לא מתאימים לסטריאוטיפ? האם אנחנו לא גורמים להם עוול כשאנחנו ישר קופצים למסקנות בלי שאנחנו מכירים אותם?
מה רע בסטריאוטיפים
סטריאוטיפים יכולים להיות מאד לא נעימים. למי לא נמאס שמתייחסים אליו רק לפי התכונות החיצוניות שלו? שמחליטים עליו החלטות על בסיס הכרות שטחית עם העדה שלו, המשפחה שלו, המראה שלו, המוצא שלו, המגזר שלו? לאיזה חרדי לא נמאס שאנשים במדינה מסתכלים עליו באופן עקום רק בגלל שהוא חרדי, ובלי להכיר אותו בכלל? כולנו נפגעים מדעות קדומות.
כולנו רוצים שאנשים יכירו בפנימיות שלנו, שיעריכו אותנו כמו שאנחנו באמת, שיכבדו אותנו כאנשים שעומדים בפני עצמם, ולא כקריקטורה של איזו קבוצה, שאנשים לא יכניסו אותנו לתוך קופסא ויחשבו שהם יודעים הכל עלינו רק בגלל שהם רואים איך אנחנו מתלבשים או בגלל שהם מכירים את הרקע המשפחתי שלנו.
אבל סטריאוטיפים ודעות קדומות לא רק נגמרים בתחושה לא נעימה, הרבה פעמים הם ממשיכים גם למעשים איומים ולאפליה ברורה. כמה בנות ספרדיות נפלאות ומוצלחות מסורבות להתקבל לסמינרים רק בגלל שהן ספרדיות? כמה חרדים חרוצים ומוצלחים אינם מצליחים למצוא עבודה רק בגלל שהם חרדים? סטריאוטיפים ודעות קדומות כאלו, גורמים הפסד לחברה כולה, פוגעים ישירות באנשים מקבוצות מסויימות, ומונעים מהם להתקדם, בלי שום סיבה ממשית.
סיכום
סטריאוטיפים אינם בדיחה, הם יכולים לפגוע. לפגוע ממש. הגיע הזמן להתחיל לראות אנשים מעבר לשטויות הללו, של העדה והמוצא. לראות את האנשים כפי שהם באמת, למדוד אותם לפי הפנימיות שלהם, לפי התכונות שלהם עצמם, לא לפי תכונות מדומיינות שאנחנו מדביקים להם בגלל סטריאוטיפים ודעות קדומות.
קשה מאד לפרק את הסטריאוטיפים, הם טבועים עמוק עמוק בתרבות שלנו, אבל אנחנו יכולים להתחיל להיות מודעים לכל הרוע שהם גורמים ולהפסיק להתנהג על פיהם. ואם אנחנו רואים שאנחנו נגררים לשפוט מישהו רק בגלל סטריאוטיפ או דעה קדומה. חובה לעצור את עצמנו ולהזכיר לעצמנו שכמו שאנחנו מורכבים מאינסוף תכונות יחודיות כך גם האדם שמולנו, יחיד שנברא בצלם אלוקים.
צלם אלוקים. זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לומר על הזולת בוודאות. בא נשפוט אותו לפי מעשיו, ולא לפי מדדים חיצוניים ריקים מתוכן.
לעמוד הפייסבוק של בת שבע לחצו כאן