איש יהודי היה בירושלים הבירה ושמו ישראל אדלר בן ר' חיים. בימים ההם כשבת הנגיד משווייץ בשמחתו, עשה משתה שבעת ימים לכל ידידיו ומכריו למגדול ועד קטן, בחצר ביתן המלך. ביום השלישי כטוב ליבו ביין, אמר להביא לפניו את המשוררים היושבים ראשונה ב'מלכות' – הלא המה מקהלת 'מלכות' יחד עם אדלר וכלים מכלים שונים, להיות כל איש משורר בקולו ומדבר בלשון מנגינתו...
בלילה ההוא נדדה שנת המסובים, ובהגיע תור הבדחן והמקהלה להשמיע מזמירותיהם, המשוררים יצאו דחופים לתת את שאלותיהם ולעשות את בקשותיהם, להשמיע את דברי האיגרת הזאת, מחותן ומחותן כייחוסו ומשפחה ומשפחה וסיפורה, עד חצי ה'מלכות' ותעש!
ור' ישראל יצא בליווי 'מלכות' ועטרת זהב, והעיר ירושלים צהלה ושמחה, למסובים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר...
צפייה מהנה.