בואו נדמיין תרחיש בלתי אפשרי: ראש הישיבה הישיש מוסר 'שיעור כללי' בסוגיית 'תקפו כהן', קושיות ותירוצים נערמים למכביר, ובמרכזם סולל ראש הישיבה יסוד יצוק ובלתי ניתן לערעור.
האריות שבחבורה משגרים לעברו קושיות ותירוצים, סוגיות מרחבי הש"ס ואף דיוקים מהראשונים ומהאחרונים, אך את כולם הודף ראש הישיבה בחיוך של יודע דבר, כשנראה שהיסוד שהוא בנה החל לקנות שביתה בליבם של התלמידים.
לפתע מרהיב עוז אחד מבחירי הישיבה ואומר: "אין לי הסבר למה, אבל מרגיש לי שזה לא נכון. האינטואיציה שלי אומרת שהיסוד הזה הוא לא באמת ההסבר האמתי בסוגיה. אני מעדיף למצוא הסבר אחר". אם למדתם בישיבה לא יהיה לכם ספק שהטיעון הלא רציונלי הזה יתקל בגיחוכים או בצחוק בלתי מוסווה. ראש הישיבה בוודאי לא יקבל את הטענה שאינה מבוססת על היגיון או על הוכחות ברורות, ויסביר לו ש-"לא מרגיש לי נכון" זאת טענה שאינה מתקבלת בברכה. (-אגב, לא רק בישיבות אלא בכל מוסד לימודי שמעביר ידע).
מה יקרה אם באותו ערב יצא מיודענו לפגישת שידוכים, ואין לו כל סיבה להוריד את השידוך. הפרטים מתאימים בצורה מעוררת השתאות, אבל "זה מרגיש לו לא נכון", האם נכון לו להמשיך הלאה מתוך השלטת השכל על הרגש, או שעדיף לו להקשיב לקול הפנימי ולהוריד את השידוך?
אז כמובן שאין כללים אחידים, ואין דבר פחות אחראי מלתת עצות מעשיות בכתבה, אולם הכללים הבאים יסייעו לאותו בחור להבין את הסיטואציה בצורה טובה יותר:
1. הלב לא דובר את שפת ההיגיון: נכון, ביום יום אתה רציונלי לחלוטין. כל טענה שלך מגובה באינסוף ציטוטים והוכחות ובוויכוח אתה יכול לנצח כמעט כל אחד, אבל יש אחד שאותו לעולם לא תוכל לשכנע: את הלב. את הלב אי אפשר לשכנע בעזרת הוכחות וטיעונים, כי שפת הלב אינה שפת ההוכחות והטיעונים.
אדם שמרגיש שרע לו, ימשיך להרגיש רע גם אם הוא ישתכנע שעל פי ההיגיון אמור להיות לו טוב. ללב יש שפה משלו שפועלת על פי היגיון מיוחד (- עולם הפסיכולוגיה מנסה להבין את השפה וההיגיון שעומד מאחורי עולם הרגש, ומדובר בלוגיקה שונה לחלוטין מהרציונל האנושי.)
2. החוויה האישית חשובה מהאמת - גם אם השידוך נראה נוצץ וגם אם אין לך הסבר מדוע לא מרגיש לך נכון להמשיך את השידוך - המטרה היא מציאת חן ולא מציאת האמת. אז נכון, אין לך סיבה למה אתה לא רוצה להמשיך, ואתה לא מצליח להגיע לחקר האמת, אך התחושה האישית היא מטרה חשובה בהרבה מחתירה לאמת המוחלטת. וגם בהמשך החיים - גם אם לא תדע להגדיר בדיוק מה מציק לך, זה עדיין לא יגרום לכך שזה יציק לך פחות...
3. עשו סדר בתחושות - בחלק מהמקרים משודכים נוטים להתעלם מנורות אזהרה, כשהתחושה הלא ברורה היא בסך הכל דרך של התת מודע לומר לך ש"משהו לא לגמרי ברור בתחושות שלך. אתה יודע שאתה מתעלם ומעדיף שלא לחשוב עליהם".
ולכן - במקרה של תחושה לא ברורה תוכלו תמיד לעצור ולנסות לעשות סדר במכלול התחושות והרגשות. שאלו את עצמכם שאלות כמו: איזה תחושות של פחד משפיעות עלי במהלך הפגישות: האם אני חושש מלהישאר לבד לנצח? האם אני חושש לתחתן? האם אני חושש מלהישאר הרווק האחרון בשיעור? האם חשוב לי שסבתא תהיה בחתונה שלי? האם השדכן מכעיס אותי ולא מתחשק לי שיצליח לו השידוך הזה? האם סתם כך נמאס לי להיות בשידוכים ואני עושה הכל כדי לצאת מהלופ הזה?
במידה ותגיעו לתשובה שתרגישו שהיא התשובה הנכונה - ושהבנתם עם איזו שאלה אתם חוששים לפתוח, יתכן שתחושת המועקה תעלם ותגיעו לבהירות - אך גם במקרה כזה אל תוותרו על כמה פגישות נוספות כדי להיות בטוחים שהתחושה אכן נעלמה.
4. היזהרו מאינטואיציה חיובית - למרות חשיבותה של האינטואיציה, כשהיא אומרת לכם שמדובר ב'באשערט' שלכם תזהרו ממנה, מכיוון שהתחושה הזו עלולה להיות מסוכנת. אז נכון, אם נפגשם ואתם מרגישים חיבור לשיח של בן הזוג כמובן שהאינטואיציה מחוברת להיגיון, אך אם יש לכם תחושה לא ברורה ש"הפעם זה זה" ואין לכך הסבר הגיוני, אתם עלולים להיכנס לאזור מסוכן.
מחשבות כמו "התפללתי כל כך טוב שיש לי תחושה מאד טובה לגבי השידוך הבא שיציעו לי", או "האדם הזה דומה מאד לאח שלי, הוא חייב להיות אדם מדהים", או אפילו "הדרך שבה הגענו לשידוך הזה הייתה כל כך לא הגיונית שבוודאי מדובר בשידוך משמים", הן מחשבות שהוכיחו את עצמן כמתכון מנצח לחיי סבל ולחוסר התאמה.
5. אל תהמרו על החיים שלכם - אם תתארסו למרות התחושה של המועקה שמלווה אתכם, יתכן שהתחושה הזו לא תעלם גם אחרי האירוסין ואף תישאר אתכם לכל החיים. לעומת זאת אם תוותרו על השידוך בכדי לא להתחתן מתוך התחושה קשה, כנראה שהתחושה הקשה הזו לא תמשיך אתכם בהמשך החיים...
אז אם אתם לא מורידי שידוכים כרוניים, ואתם לא פוגשים את התחושה הזאת בכל שידוך מחדש, אין שום סיבה שתתחילו את החיים בצעד דרמטי שאתם לא בטוחים בו במאת האחוזים. כמובן שגם אם אתם מרגישים בכל שידוך את תחושת חוסר הבהירות הזו - זה עדיין לא אומר שאתם צריכים להתחתן מתוך תחושה לא רגועה. זה בסך הכל אומר שאתם צריכים לעצור ולבדוק מה קורה אתכם.