זלדה, היא אישה טובה ורגילה בעליל, זלדה היא כל שכנה/דודה/חברה אשר עם כל ניסיון החיים שצברה, טרם יצאה עם קו ברור ביחס ליחסה לרווקוּת מתמשכת.
כאשר תפגוש את המדוכאת, תסביר לה עד כמה הכול משמים, וכשיגיע הרגע והדקה זה ירוץ/יזרום וכשזה יהיה זה, זה יהיה זה, וכמה היא מכירה שבוכות על השנים האלה שבוזבזו בבכי, מספד ודאגה, במקום בהגשמה עצמית ועשייה.
ובכלל, נישואין זה לא כ"כ ורוד, וגם בנישואין יש התמודדויות לעיתים יותר מהרווקוּת ובסה"כ רווקוּת מתמשכת זהו מצב אידיאלי לאדם ריבוני, כי הרי בסוף כולם מתחתנים. ובכלל, איפה האמונה?! כלום אין אלוקים שדואג לדברים האלה ושכמותם?!.
לעומת זאת, כאשר תפגוש את הרווקה המאמינה, השמחה והסבלנית, תזדעזע נפש עדינה שכמותה, מן האדישות והשלווה ומיד תצא חוצץ נגד התופעה.
היא תקיש את השלווה להעדר רצון להינשא, שהרי ברור שמי שאינו בפאניקה ממה שאין בידיו לעשותו, אינו חפץ בו.
היא תוסיף בנשימה אחת שכך היא דרכן של "הבנות עם הדרישות" הן יושבות רגל על רגל ושומו שמים, הרגל מונחת בסבלנות והן מנפנפות באמונה כנר לרגלן.
כטקטיקה אחרונה לערעור השלווה היא תשאל במנגינת מנצחים: "ונכון שלא מפריע לך שיעקפו אותך?!" הנהון אנכי יסגור לה את המעגל, ויאשש את התיאוריה באופן מוחץ.
כמובן, לעניין העקיפה, במידה והאפשרות תישלל היא תטיף שאין אדם נוגע במוכן לחברו, ואיך את לוקחת על המצפון וכו'.
מכאן ועד לקביעה החד משמעית ש"רק קרירה יש לך בראש ו"את לא רוצה להתחתן" הדרך קצרה ובטוחה.
מסתבר, שזלדות באשר הן , אינן מוכנות לתת לגיטימציה לרגשות, תחושות וצורת חיים של אדם לא נשוי. אדם כזה, ע"פ כבוד דעתן של זלדות צריך ערעור מתמיד ורציף של דעותיו ותחושותיו הרוקיות.
אם ילך הלך ובכה, יש לנזוף בו על אמונתו המעורערת, ואם תמלא לשונו רינה, יש לנערו מאופטימיות זרה, מה גם שהאינתיפאדה בעיצומה, והשפיפות בתקופה זו יאה לכל בן תמותה זולת אלה השפופים משום היותם רווקים.
תודה לאותה, שעקב שיחה זלדאית מזדמנת עימה, ובהשראת שאר רוחה הנדיר נכתב קטע זה.
בשיתוף אתר 'תובנות בענייני שידוכים'