'הדודה הטובה' שמציקה בשידוכים

האדם מחליף במשך היום כמה וכמה מעגלים חברתיים וההתייחסות צריכה להיות בהתאם לאופי הסביבה הספציפית.

המעגל הקרוב ביותר הינו המשפחה וגם בתוכו תתי מעגלים: משפחה בסיסית ומשפחה מורחבת.

משפחה בסיסית כוללת הורים, אחים אחיות. ההורים, כטיבם וטבעם של הורים מודאגים בדרך כלל, מלחיצים יותר או פחות, רואים את הדברים כך או אחרת אך מכנה משותף לכולם: הרצון בטובת הילד מנקודת מבטם. זו קביעה למעלה מן כל ספק גם אם לעיתים נראה אחרת.

ההורים, חשופים גם הם לסביבה, הם חיים על פי הפרמטרים שהסביבה טבעה ותובעת, והם נכנסים למתח ולחץ הגורמים לעיתים לתגובות ואמירות היכולות לגרום לויכוחים. היות והם הורינו וחויבנו בכבודם, בראש ובראשונה צריך לשמור על הציווי הזה גם במסגרת ויכוח.

יתרה מזאת, ראוי לנסות להבין אותם. הם גידלו ילדים מגיל 0, השקיעו את כל אונם ומרצם עד אשר הגיעו לגיל שבו הם מצפים לראות את הפירות, לרוות מעט נחת, ואז, בנקודה הזו בדיוק הם מקבלים את אחד האופנים של צער גידול בנים, אחד האופנים הקשים יותר משני אספקטים: 1) התוספת לכלל צער גידול הבנים במשך שני עשורים. 2) החשיפה: הפעם מדובר על משהו שהוא נחלתם של כל הסביבה, משהו שאי אפשר להחביא בבית, ילד בגיל X שכל שכן, ידיד, שדכן ודוד יודעים את גילו ומצבו.

ההורים הסובלים

ישנו סוג נוסף של הורים, אלה ה"סובלים" בדממה והלב-קשה לו ללב לראותם בכך. נכון, אבל.

החיים של כל אדם מורכבים משמחות וניסיונות, כל ניסיון הניתן לאדם ניתן עם היכולת לעמוד בו, וזהו ניסיון ככל הניסיונות הניתנים לאדם בחישוב מדויק למי מגיעות השלוחות. במידה והניסיון עם שלוחה חזקה לכיוון ההורים זהו חלק מתכנית החיים שלהם בלא קשר לילד.

יש לזכור: את הניסיון הקב"ה מביא, את עוגמת הנפש האדם עושה לעצמו. עוגמת נפש מניסיון זו אפשרות, זה לא מחויב המציאות.