מרן הרב שך זצ"ל בשבילי הוא דמות מופת, יש לי זיכרונות טובים ממנו ואני מתרפק עליהם. כילד, כנער, עד החתונה התפללתי שבתות וחגים בישיבת פוניבז', אחרי התפילה היינו עוברים אבא אחי ואני, בתור אליו לומר לו אגוטן שאב'ס, אלו היו המילים הראשונות שלי באידיש... תוך כדי אמירה הוא היה מחייך אלינו הילדים הקטנים, ומפעם לפעם, היה מלטף במחווה אבהית כזאת.
רק כשאבא והרב שך נפטרו בכיתי, לא זכור לי על עוד מקרה שזה קרה לי. לשניהם הייתי קשור בנפשי ובנשמתי. השבוע פגשתי מכר ותיק, גדול ממני בכמה שנים טובות, לעומתי, הוא זכה להישאר באוהלה של תורה. הוא משמש היום כראש כולל, באחת מהערים בדרום, בן תורה אמיתי, מונח בלימוד, תוכו כברו, תורתו אומנותו. משבר אחד היה לו בשלהי שנות העשרים פלוס, אחרי חתונה, בית, ילדים, ניסיונות ראשונים בעבודה, שלא צלחו, הוא החליט לנטוש הכל, בכל, מכל, כל. לגלות לארץ רחוקה מקום שאין מכירים אותו, לפרוק עולה של תורה. אני היחיד שהוא סיפר לו על ההחלטה. קיבלתי הלם, צעיר אני ממנו בשנים טובות, איך אוכל לייעץ לו מה לעשות, בקשתי ממנו להשהות את ההחלטה 24 שעות, הסכים. התהפכתי על יצועי כל הלילה, ואנה אני בא, מה עושים, איך מצילים אותו, את משפחתו, מאבדון וכליה רוחנית.
למחרת נפגשנו, בקשתי ממנו רק דבר אחד, אתה זוכר אותנו עומדים, כילדים, בתור אצל הרב שך, בשבת אחרי התפילה, כן אמר, אני מבקש ממך, בא נלך אליו, לשיחה, אח"כ תחליט. הוא קפץ כנשוך נחש, התנגד כמתנגד אמיתי, רוח שטות בערה בו בעוצמה. אמר בנחישות, אני מוכן רק לשמוע לא להקשיב, לבסוף הצלחתי לשכנע.
הלכנו יחדיו לרח' ראב"ד, למעוזו של גדול הדור. אז כבר ידעתי את גדלותו ועוצמתו של מנהיג הדור, נכנסנו לקודש פנימה, פניו הפיקו הוד קדומים, סיפרתי לו למטרת בואנו. הוא ביקש מהאברך ההוא לשבת לידו, התחיל לדבר על ליבו, כשהמוטו המרכזי בשיחה כך, מה אתה חושב לך, בצד השני אין בעיות, שם הכל דבש, רק התורה נמשלה לחלב ודבש. עוד הוסיף לו- כשלבן תורה יש בעיה בגשמיות, הוא תמיד יכול לברוח לעולמה של תורה, וליהנות מהמאור שבה, לאן אתה תברח כשיהיו לך בעיות, אם תעזוב את עולמה של תורה. השיחה לקחה כארבעים וחמש דקות, לקראת היציאה בפתח הדלת, הרב מראה לו את כל האנשים, אישי ציבור, שלוחי דרבנן שחיכו להיכנס, אומר לו, התורה שלך והעתיד שלך, חשובים לי יותר. בירך אותו בחום האופייני לו, מאז נפרדו דרכנו, של האברך ושלי.
השבוע פגשתי בו בחתונה משותפת, ניגש אלי, לבוש בפראק וכובע המבורג רבני, הזכיר לי את הפגישה ההיא. עבר חצי יובל מאז שהתרחשה, לקח לי קצת זמן לזהותו, הוא יצא בלי חתימת זקן, היום בזקנו העבות שזורים בו אותות הגיל. הוא מספר לי על תפקידו הנוכחי, על שימושו בקודש, ממתיק איתי את סוד החלטתו מאז, ומודה לי על זה ש"סחבתי" אותו לביתו של הרב שך זצ"ל. אני שואל אותו, מה שכנע אותך בתוך כל השיחה ההיא, לשנות את ההחלטה, הוא עונה לי כך, ברור שדברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב, אבל אני לא ישכח לעולם, את המראה הזה, שהוא מצביע על כל אלו שיושבים בחוץ, בכניסה לקודש הקודשים, ואומר לי התורה והעתיד שלך חשובים לי יותר.
הסיפור הזה השאיר עלי רושם רב, נכנסתי לחג השבועות מרוגש, איך לפעמים, תמונה אחת שווה אלף מילים. ובהקבלה לעולמנו הגשמי, בפגישה עם הלקוח, בהצגת הפרזנטציה, יתכן שאנחנו בשיא ההתלהבות, אבל אצלו, אצל הלקוח, האסימון לא ירד, חשוב מאד להיות קשובים לו, ולא רק לעצמנו. במהלך השיחה, אני נוהג מפעם לפעם להוסיף דוגמא מוחשית, בכדי לשכנע את הלקוח למה לפרסם גם אצלנו, למרות שהוא משתמש, באמצעי מדיה מקבילים, אני מניח עט על השולחן, מבקש מהלקוח להרים את העט באצבע אחת, כמובן שזה לא הולך לו, ברגע שהוא מנסה בשתי אצבעות העט יתרומם, מה שזה אומר, העסק שלך יוכל להתרומם רק אם תעבוד עם שנינו, לפעמים דוגמא אחת שווה אלף מילים - ועסקה אחת