לא פעם אני נתקל בבקשות מצד לקוחות, אנשים מן הישוב, שעקב עיסוקם באגודה מסוימת, ארגון גג עולמי, או כנציגי האו"ם עלי אדמות, מבקשים "תכניס לי ידיעה, תכתוב עלי", כאילו והפלטפורמה בה אני היא עובד היא נחלתם הבלעדית; כאילו אצלנו לא צריך לשלם משכורות; כאילו אותו מאן דהוא עובד בחינם ורק אני מקבל שכר. אני אמור להיות משרתם של אותם אדוני העולם? זהו שלא.
לא פעם, כשהייתי בצעירותי משרת במילואים, תקוע אי שם על איזה מגדל שמירה מול כפר ערבי עוין בואכה רמאללה, הבחור הקיבוצניק שלצדי - נטול יסודות יהודיים כלשהם - לא הבין למה הרב שסידר לאחותו חופה באמצע מדבר יהודה מול נופיו הקסומים של ים המלח ביקש/רמז שמגיע לו תשלום על זה שנסע שעה לחתן את הזוג המלכותי שבחר לטרטר את מוזמניו ואת כבוד הרב ללב מדבר.
או: מדוע הרב והמוהל שהלך שעה ברגל בשבת קודש בשלהי חודשי הקיץ מבני ברק לגבעתיים למול תינוק שנשבה להורים חילוניים, מבקשים כסף - הרי זו מצווה, שיעשה בחינם, לשם שמים... הם, אותם חילונים שלא נושמים בחינם ולא מקיימים מצוות, דורשים שאותם משמשים בקודש יעבדו בחינם, כביכול אין להם בבית פיות של עוללים רכים להאכיל.
כשאבא שלי זצ"ל חלה במחלה הארורה, הלכתי עם אמי שתבדל לחיים ארוכים לרופא אונקולוג פרטי, כדי שיתן לנו חוות דעת שניה על הסרטן שהתפשט בגופו. הרופא עיין בכובד ראש בדיאגנוזה הרפואית ופסק: "שלושה חודשים נשארו לאבא. שום טיפול לא יעזור, תתפללו". סיימנו את פגישת גזר דין המוות, שילמנו כאלף דולר במזומן ויצאנו המומים מהחדר, ללא חשבונית וללא קבלה.
זה "הגון" - כי הוא רופא; מותר לו לעשות הכנסה נוספת, לא מוכרת, לא מוצהרת לשלטונות המס. זה "בסדר". אנחנו באנו אליו, בשעה וביום שהוא קבע. הוא לא טרח להגיע אלי, הוא לא נסע ללב מדבר, הוא לא הלך באמצע הקיץ שעה ברגל וממצחו לא נטף אפילו לא אגל זיעה אחד מיותר.
לכן, קוראים יקרים וצרכני מדיה חשובים: אין ארוחות חינם. אם מפרסם/לקוח מסוים בחר לא לפרסם אצלי, זה זכותו, ותפקידי לשכנע אותו לעבוד איתנו. אבל אם למרות שכנועי, והגיונו הקר, הוא נשאר איתן בדעתו, כיסו, וכעסו - שלא יתלונן למה הידיעה ה"חשובה" שלו לא נכנסת, ולמה ידיעה שלא מוצאת חן בעיניו לא יורדת.
כי אם לא מתאים לך לפרסם אצלי, אל תבקש ממני בקשות והנחות על מוצר שלא רכשת אצלי. אם אתה נמנה על מועדון הלקוחות שלי, תקבל את כל הפינוק ותחושת ה-VIP שמגיעה לך - כמו שהרופא התליין חרץ את דינו של אבא, וקיבל שכר.
כמו שמגיע לרב המחתן ולמוהל שמל את ילדך שכר מלא, כך גם לנו, אנשי המדיה הכתובה והדיגיטלית, מגיע שכר מלא על כל פועלנו. אנחנו לא גמ"ח. אנו פועלים כעסק מסחרי לכל דבר. כדאי שכל הנושאים ועוסקים בתקשורת באמונה יבינו, כי לכל עסק יש את ההוצאות וההכנסות שלו.
אני, כמו כולם, נמדד על ההצלחות שלי. כמו שאתם דואגים לטובת הלקוח שלכם, אני דואג לטובת העסק שאני מייצג כאילו היה זה שלי. בית המשפט קבע כבר הרבה פעמים בפסיקותיו המתקדמות: אין ארוחות חינם.