תפקידו של העיתונאי כיום, מספרת הבדיחה הידועה, הוא למלא את החלל שבין הפרסומות. זו אולי עובדה מציקה. אבל היא מחריפה ביתר שאת כאשר החלל שבין הפרסומות הופך גם הוא לפרסומת, תחת ידיו הנגועות של העיתונאי.
אין כאן המקום להאריך על מצבה של העיתונות החרדית בהקשר זה (למעט יחידי סגולה). מי שרק הכניס את קצה רגלו לביצה העכורה הזאת יודע היטב עד כמה ריח באושים עולה ממנה. אבל, אם יורשה לי, כשאחרים חושפים טפח – במטרה לטפוח על פני – אחשוף אני טפחיים.
במה דברים אמורים?
לפני כשבועיים כתבתי בעיתון TheMarker ידיעה על המהלך השיווקי של בירה קרלסברג במגזר החרדי: החברה הפיצה בעיתון "יום ליום" לוח שנה שהמוטיב העיקרי בו היה תמונות ענק של הרב עובדיה יוסף. כן, בירה, אלכוהול והרב עובדיה יוסף.
הניצול הציני שעורכים אנשי פרסום בדמותם של הרבנים כבר נהפך לדבר שבשגרה: ביומון הליטאי נראים מנהלי מותג הטיטולים מוצי מקבלים את ברכתו של רב פלוני, ובשבועון המשפחתי נראה איש השיווק המבוהל של הבנק הכאילו-חרדי מטפס על הפערנצ'ס הרעועים כדי לקבל את ברכתו של אדמו"ר אלמוני (או שמא יש לומר – מצטלם כשהוא מקבל את ברכתו של האדמו"ר).
אבל שימוש בדמותו של מנהיג תורני נערץ כדי לפרסם מוצר שכל מהותו הוללות ושכרות? זה עוד לא ראינו. אינני נמצא בד' אמות של הלכה, אבל כל מי שמוקיר, ולו במעט, את חכמי התורה - אמור להזדעק.
לא רק דתיים הרימו גבה על לוח השנה החריג. מכיוון שלא זכיתי להיות מנוי על העיתון המשובח ולא נחשפתי ללוח, היה זה דווקא עורך בכיר ב-TheMarker שהפנה את תשומת לבי לעניין והטיל עלי לסקר את הפרשה. הוא, כמו אנשים חילוניים אחרים שנחשפו לעניין, הזדעזעו.
אבל אולי רק אני סובל מרגישות יתר. ליתר ביטחון הרמתי טלפון לכמה אנשי פרסום ותקשורת חרדים. "בושה וחרפה, זה מזעזע", אמר לי איש פרסום חרדי בכיר מאוד מאוד, שבעצמו עשה לא פעם ולא פעמיים שימוש בדמותם של רבנים כדי להכשיר מוצרים שונים. וכמוהו אנשים נוספים מהתעשייה.
פניתי לאיש הפרסום שעמד מאחורי המהלך. הוא, ברוב שמחה וששון, הביע עניין רב בפרסום ידיעה בעניין. הוא אף שיגר לי באמצעות המייל מידע נוסף כיצד רותמת בירה קלסברג את הרב עובדיה יוסף לצרכים שיווקיים. כי הרי ברור – החשיפה התקשורתית ב-TheMarker של המהלך השיווקי "הנועז" תעשה למשרד הפרסום שלו רק טוב, ונראה שהוא די זקוק לזה.
הידיעה פורסמה, והמסר שעלה ממנה היה ברור: אינטרסים עסקיים של גורמים שונים עשו יד אחת כדי להוציא לפועל את המהלך שביזה את הרב עובדיה יוסף. ימים לאחר מכן, בידיעות "פולו" בתקשורת התגלה לכאורה כי הקשר בין החברה לגורמים שפועלים במסגרת תנועת ש"ס עשוי להיות בעייתי הרבה יותר, עד כדי כך שכמה חברי כנסת וארגונים סביבתיים דרשו מחברי הכנסת של ש"ס להימנע בהצבעה על חוק הפיקדון (מישהו שמע בתקשורת החרדית – מעריצת בניזרי ודומיו - על המושג טוהר המידות?).
ברוב תומי, הייתי בטוח שהעיתונות החרדית תגנה בכל פה את המהלך הבעייתי של פרסומאי קרלסברג. אבל למרבה התמיהה, השבוע דווקא עיתונאי חרדי יוצא בנחרצות להגנת החברה: "אין לנו שום מילה רעה לומר על קרלסברג, ההיפך הוא הנכון. חברה מסחרית שזיהתה צורך אצל המגזר וסיפקה אותו ברוחב לב", כתב חיים גיל במדורו השבוע בעיתון "ביזנס" מבית קו עיתונות חרדית.
ובכן, לפרסומאי החרדי של קרלסברג - שכנראה נפגע מהביקורתיות בידיעה - אין לי מה להגיד. הוא אמנם ניסה להטיל רפש ולטעון שאני "שועל המחבל בכרם", אבל הוא נגוע בעניין עד עמקי נשמתו. הוא הרי חייב להמשיך לגזור את אחוזי העמלה גם על הדפסת הלוח של תשע"א. בשביל זה הוא אפילו שכר עורך דין, במטרה לאיים עלי ולפגוע בי.
אבל חיים היקר, האם אכן הידיעה שלי היא זו שהיתה "כלי לניגוח הציבור החרדי", או שמא לוח השנה המביש הוא זה אשר ניגח מבפנים? האם עיתונאי חרדי כמוך לא אמור להיות הראשון שמגן על רבותיו מפני שימוש ציני שעושים בהם לקדם מכירות של משקה אלכוהולי?
אני שמח לבשר לך, חיים, שאני לא נמצא "בין הפטיש לסדן ונקרע בין מקום עבודתו להשקפתו". למרבה שמחתי, עיתון TheMarker מאפשר לעיתונאים שלו לומר את האמת, ורק את האמת. זה עיתון שמייצג את האנשים שנמצאים בצד הלא הנכון, כפי שמגדיר זאת העורך הראשי, גיא רולניק. באינספור מקרים ופרשיות מוביל TheMarker את סדר היום הציבורי עם עמדה ברורה ונחושה לטובת הציבור, בלי להתעוור מהכסף. אני אישית עסקתי רבות בפרשיות כלכליות במגזר החרדי במטרה להציף בעיות ולהגן על חסכונותיו של הציבור.
אין זה אומר שכאדם חרדי אני מסכים עם כל השקפת עולם המוזכרת מעל דפי העיתון. אבל אני גאה להיות שייך לעיתון שבו עיתונאים הם עיתונאים, ולא משרתיהם של האדונים
