בירושלים של פעם, גר לו שם, מחוץ לחומות, הרוכל חצק'ל, אבל לשמו הפרטי, נוסף גם תואר, חצק'ל עפלא'ך, חצק'ל תפוחים, כי כל עיקר עיסוקו היה מכירה וקניית תפוחים, אם היה חי היום בעולמנו החומרי.
בגוש דן, היו קוראים לו "חזי סיידר", אבל כל דור וייחודיותו הוא, וכך היה עושה, מגיע לשוק, מעמיס על עגלתו תפוחים מכל הצבעים, ירוקים, זהובים, אדומים, גדולים וקטנים, לאכילה, אפיה, ובישול, יוצא לרחובה של עיר, ומוכר את מרכולתו, תפוח תפוח, בכדי לקדם את המכירות, היה נותן מפעם לפעם, טעימות מהתפוחים שהרקיבו, את החצי הרקוב היה חותך וזורק, את החצי הנשאר לפליטה, היה נותן לטעימה.
כך היה נוהג כל יום, כל שבוע, יום אחד השמש נטתה לשקוע, שם לב חצק'ל שלנו שהוא עומד להפסיד את תפילת המנחה, ירד מהר מהעגלה, נעצר בפאתי הדרך, ובעודו שקוע בשרעפיו, בינו לבין קונו, נתן הסוס גז, ונעלם עם העגלה במורד הירידה, בואכה שער האשפות, תפוח אחד לא נישאר לרפואה, כולם התגלגלו ונשמטו מין העגלה, את השלמים גנבו הערבים, ומהנשארים, בקושי ריבה אפשר היה לעשות מהם, במר גורלו נכנס חצק'ל הרוכל לרבו, סיפר לו על דהרת הסוס, איך התחפפו תפוחיו בירידה, בכה והתייפח כתינוק, הוא הבין שזהו, אין עסק, אין איך להתגלגל, אין לו עם מה לקנות, ואיך למכור, מה יהיה עליו, ועל עולליו.
אמר לו הרב, בוא איתי, נלך לשוק, הוציא הרב מכיסו מאה דינרים ירדנים, קנה יחד איתו את כל סוגי התפוחים, ירוקים, זהובים, אדומים, יחד נסעו חזרה העירה, חצק'ל מחזיק במושכות, הרב לידו, חצק'ל שואל את הרב לאן ? אומר לו הרב, למרכזה של שכונת מאה שערים, ליד מאפיית הפיתות של "סעדיה התימני", ושם באמצע השכונה, יום חמישי אחרי הצהרים, כל עמך ישראל כבר קנה את קניותיו לשבת בשוק מחנה יהודה, עומד לו הרבי, עם חצק'ל ומוכר תפוחים, רק היום ק"ג תפוחים בשקל, יהודים טובים, רחמנים בני רחמנים, בואו בהמוניכם וקנו תפוחים עסיסיים לכבוד שבת, טעמם כטעם גן עדן, מי רואה את רבו ומורו מוכר תפוחים ולא קונה, גם אם הוא לא צריך לכבוד השבת, לכבודו של רבו הוא קונה.
השבוע שמעתי את הסיפור הזה, בדרשת בר מצווה מאחד הרבנים החשובים בבני ברק, הוא הביא את הסיפור כדוגמא לרב קהילה, איך הוא צריך לנהוג, איך לשמש דוגמא, אני מתוך עולמי הצר, עולם המכירות והשיווק בפרט, והעולם האזרחי בכלל, הרגיש לי שיש כאן הקבלה מעשית, כיצד צריך להתנהג מנהל, כיצד צריך להתנהג איש מכירות מול הלקוח, כי אותו רב יכול היה לתת לו, לחצק'ל הרוכל, את המאה דינרים, ולומר לו, לך תקנה ותמכור, והקב"ה יהיה בעזרך, אבל לעומת זאת, הוא בחר, ללכת ולהיות איתו בכל התהליך, מהקניה ועד עצם המכירה, אני בטוח שפעולה זו מאד חיזקה את אותו רוכל, העמידה אותו על הרגלים, ונתנה לו כוחות נפש גדולים.
מכל מלמדי השכלתי, בתור מנהל, הכי קל לך לומר לאיש המכירות שלך, תעשה כך, תלך לשם, תסגור כך עם הלקוח, זה אני לא מאשר, כן מאשר, אלו מילים באוויר, דוגמא אחת שווה אלף מילים, אם בתור מנהל, אתה הולך עם איש המכירות ללקוח, נמצא איתו בשיחת המכירה, הוא לומד ממך את שפת העסק, את האג'נדה של המוצר, איש המכירות לא מרגיש שהוא לבד בשטח, רק צריך להיזהר, שלא יצא שכרו בהפסדו, שבמקום שאדם אחד יעשה פעולה אחת, יעשו עכשיו 2 אנשים, פעולה אחת, ז"א כפול כח אדם על פעולה פשוטה, הרבה פעמים במהלך העבודה אנחנו נתקלים בעמית לעבודה שנמצא בתקופה לא נחמדה בחייו, אולי אישית/רפואית, אולי מקצועית, בשלב כזה לא צריך לתת עצות, הוא אומנם רוצה מילה טובה, אבל הוא באמת צריך שיבואו איתו יחד לפגישה, הוא צריך שירדו איתו יחד לשתות כוס קפה, אינה דומה שתייה יחד של כוס קפה עם עמית לעבודה, מאשר לתת לו את עשרה שקלים לקנות כוס קפה.
כמו שהילדים שלנו לומדים מאיתנו, לוקחים מאיתנו דוגמא, כך גם אנשי המכירות שלנו לוקחים מאיתנו דוגמא, כך הלקוחות שלנו לוקחים מאיש המכירות דוגמא, אם הוא יזלזל בעסק שהוא מייצג, גם הם יזלזלו בנו, אם הוא יעמוד על שלו, הם יכבדו, ככה הם החיים, כולנו תוכים של העולם, כך גם הוא עולם המכירות, כל הזמן אנחנו צריכים לתת דוגמא, לעצמנו, לאחרים, למשפחה, ותמיד עוד מאמץ אחד קטן לאותו אדם, הוא צעד גדול לבית העסק, תתאמצו ותצליחו.