מוזיאון מפואר או החזרת עטרה ליושנה? // ביקורת אלבום

האלבום 'שירתא' הוא הצצה נפלאה למוזיקה החסידית, כפי שהכרנו אותה בימיה הגדולים. הוא שילוב מצוין בין המלחין החסידי הדגול ר' בן ציון שנקר ז"ל למעבד ולמפיק המוזיקלי הנודע משה מונה רוזנבלום יבלט"א בתוספת שחקני חיזוק מהשורה הראשונה במוזיקה החסידית כאברימי רוט, אלי מרקוס, יודי ביאלוסטוצקי ובנצי קלצקין.

האלבום כאמור, מוקדש כולו ללחניו של שנקר שנפטר לפני שמונה שנים בגיל 91. את השירים השמיע שנקר למונה רוזנבלום בעת שנסע לפני כעשור למסע הופעות בארה"ב בהוראת האדמו"ר מגור. רוזנבלום, ששהה בניו יורק לצדו של אברהם בקנרוט שהיה מקורב מאד לשנקר, נפגש בתיווכו עם המלחין באולפנו של המלחין אבי פישהוף (המוכר לנו מסדרת 'סוליד גולד' המופלאה, איפה אתה אבי???), שם השמיע להם שנקר משיריו הפחות מוכרים, מתוך מחשבה אולי לעשות עם הפרויקט משהו בעתיד.

הפרויקט נדחה במהלך השנים וכעת שמונה שנים לאחר פטירתו של שנקר, הוציא מונה את האלבום הראשון בסדרה, בה לדברי המפיקים יחדשו לחנים של מלחינים נוספים, כשהאלבום החדש הוא רק סנונית בפרויקט גדול יותר של חידוש וניסיון החזרת המוזיקה החסידית האותנטית לקדמת הבמה.

חובבי המוזיקה החסידית ובמיוחד של שנקר, יכירו כמה מהשירים באלבום דוגמת "ממקומך", שזכה בשנה האחרונה לביצוע מחודש ומרגש של יונתן רזאל ו"מזמור לדוד", שיצא כבר באלבומו של שנקר "מבשר טוב" בעיבוד מושלם לחלוטין של הפסנתרן ירון גרשובסקי וכעת יצא בגרסה חדשה של מונה, שהיא לא רעה בכלל, אבל לא בהכרח מתעלה על המקור המושלם (השיר יצא בעבר גם בגרסה מקסימה של אברימי רוט). באופן מעניין, על עטיפת האלבום לא נכתב ששנקר הלחין את "ממקומך", למרות שהוא זה שהלחין אותו למילים "מכלכל חיים", כחלק מלחניו לימים הנוראים עבור התפילות בחסידות מודז'יץ ורק מאוחר יותר המילים הועברו ל"ממקומך".

האלבום נפתח ב"שהשלום שלו", אותו ביצע כבר בעבר בגרסה יותר צנועה הפקתית, החזן צבי וייס, באלבום המחווה שלו ללחניו של שנקר. בגרסה החדשה והמפוארת יותר, בעיבודו של מונה, מבצעים את השיר אלי מרקוס ובנצי קלצקין. בשיר זה, כמו ברוב שירי האלבום מצורף גם קולו של שנקר עצמו לקולם של הזמרים, הרעיון להחיות את קולו של שנקר על העיבודים העשירים, מקסים, רק חבל שחומר המקור נשמע פשוט לא טוב, סוג של סקיצה לא איכותית. אינני יודע אם חומר הגלם היה ניתן לשיפור יותר, אך אלו רק טיעונים לעונש... הסאונד של שירתו של שנקר בכל שירי האלבום לא טוב מספיק ולא עומד ברמה של שאר ההפקה האיכותית. בשיר "עוד ישמע", גם בוצע "דואט" בין הזמר יודי ביאלוסטוצקי לקולו של שנקר וזה בהחלט רגע מקסים של חדש וישן שמתמזגים.

אפשר להתווכח בלי סוף האם באמת יש קהל מספיק לאלבום איכותי ומושקע כזה. עיבודי הלייב העשירים והמרהיבים של מונה שכבר מזמן לא שמענו כמותם בסגנון המוזיקה החסידית של שנות ה-90, עינגו אותי לגמרי והעלו בי זיכרונות נעימים. עבורי כיליד שנות ה-80 זה לגמרי גרסה דינקותא, אבל אני תוהה עד כמה הקהל הצעיר יותר שרגיל לסאונדים מודרניים יותר, יהיה פתוח לשמוע את הסגנון הזה והאם לא מדובר ב"מוזיאון" - מפואר ככל שיהיה, אבל עדיין מוזיאון בלבד לתפארת העבר.

האלבום הזה הזכיר לי שוב, שאין ספק שמונה הוא אחד המוזיקאים הכי גדולים שידעה המוזיקה היהודית. העושר ההרמוני שהוא מביא אל תוך העיבודים וההבנה המוזיקלית שלו, הם נדירים וראויים לכל הערכה. מונה גם תמיד ידע להוציא מהזמרים את המיטב שלהם, במיוחד מאלו הצעירים וגם באלבום הזה, הוציא מונה מנער הפלא בנצי קלצקין, לא מעט רגעים משובחים במיוחד שאני ממליץ לכם לשמוע. גם הזמרים הבוגרים ביצעו את השירים בצורה טובה, אם כי הם בלטו פחות וישנה תחושה שהם קצת נדחקו עם בחירת סולמות מוזיקליים שפחות אפשרו להם להתבטא. אני מניח, שהעיבודים של האלבום הוקלטו כבר לחלוטין לפני הביצועים של חלק מהזמרים, שקיבלו עיבוד מהמוכן עם סולם קיים, שלא בהכרח מחמיא לקולם וחבל.

אני חובב גדול של ביצוע שירים מהעבר והחייאתם, בטח כשמדובר בפנינים של המלחין האגדי הזה, אך אני לגמרי לא בטוח שהאלבום 'שירתא', מקסים ככל שיהיה, יצליח לעשות זאת.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

• להערות הארות והסברים מפורטים למה הבחירה בטראמפ תציל את המוזיקה החסידית: nl@kikar.co.il