לפני כשני עשורים, אלבום חדש של מקהלת הילדים "פרחי מיאמי" היה אירוע של ממש במוזיקה החסידית. שירי המקהלה הגיעו לכל מקום והושמעו בכל פינה, אך מאז המוזיקה השתנתה משמעותית ופרחי מיאמי נותרו בעבר, למרות ניסיונות במהלך השנים לחזור לקדמת הבמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האלבום החדש של ירחמיאל ביגון ופרחי מיאמי - "ONE VOICE" - "קול אחד", יצא כמעט בקול דממה דקה, בלי יחסי ציבור ראויים וכמעט בלי תהודה ציבורית. על המקהלה עברו שנתיים מעניינות במיוחד עם פריצה בלתי מסוברת ברשת החברתית "טיקטוק", שם הפכו סרטונים ישנים של המקהלה לסנסציה של ממש עם מיליוני השמעות והתלהבות עולמית עולה. ככל הנראה, העלייה בהתעניינות במקהלה הביאה ליצירת האלבום החדש לאחר כשש שנים בהם לא הוציא ביגון אלבום מקורי חדש.
כשהאזנתי לאלבום החדש הרגשתי שאני נכנס לקפסולת זמן. האלבום נפתח בשיר קצבי וסוחף - "אל השם", שיר שלגמרי הזכיר לי את ימיה הגדולים של המקהלה ושל ביגון, אך נותר שם מבחינת ההפקה. ביגון רתם למלאכת העיבודים וההפקה המוזיקלית את המעבד הוותיק והמוערך ישראל לאם. הסאונד ברוב השירים נשמע בדיוק כפי שנשמעה המוזיקה החסידית בשנות ה-90 עם החצוצרות והגיטרות החשמליות. מלבד שיר אחד - "בהר סיני" אותו עיבד רפי גריידי בסגנון יותר עכשווי, כל שאר שירי האלבום מעובדים עם כלים חיים בסגנון הפופ החסידי הישן.
אין ספק שירחמיאל ביגון, מהמלחינים החסידיים הפוריים והמוצלחים במוזיקה החסידית כבר כ-47 שנים, עדיין יודע להלחין וליצור הרמוניות נפלאות עם המקהלות שלו, אך השאלה העולה האם עדיין יש לזה מקום אמיתי בעולם של פופ וכתיבה מקורית בעברית, כפי שקורה היום במוזיקה היהודית.
האלבום מושפע רבות מאירועי השנים האחרונות, השיר "Welcome Back", מוקדש על ידי ביגון לאירועי הקורונה וכולל גם את הודעתו הדרמטית של הנשיא דונלד טראמפ על מגיפת הקורונה, והסינגל האחרון של המקהלה - "We stand with Israel" המוקדש למלחמת 'חרבות ברזל' ואירועי שמחת תורה.
את האלבום חותמים שני ביצועים לשירי עבר של המקהלה - "ירושלים" השיר שהפך לסנסציה ברשת, מתוך מופע לייב של המקהלה במדיסון סקוור גרדן בשנה האחרונה. ביגון מתייחס בחוברת האלבום לפריצה הגדולה ברשתות החברתיות וכותב כי ההצלחה הביאה לביצוע מיוחד ומלא משמעות. את האלבום סוגרת מחרוזת ארוכה במיוחד של רבע שעה עם להיטי עבר של המקהלה מאז שנת הקמתה - 1977, מתוך מופע לייב ב-2020.
בדומה לאלבומים האחרונים של הלהקה, ביגון מתנהל עדיין בסגנון הישן ללא יחסי ציבור מסודרים וראויים, לכן רוב הסיכויים שלא שמעתם על האלבום החדש. אינני יודע בדיוק מדוע האלבום יצא באופן כמעט מחתרתי ולדעתי זו טעות, שכן למקהלה יש עדיין אוהדים רבים שייתכן וישמחו להאזין לחומרים החדשים שלה.
מהאזנה לאלבום אני מתקשה לראות כיצד הוא מחזיר אותה לקדמת הבמה, הוא עוד מאותו דבר שאנו כבר מכירים, אך במקרה של פרחי מיאמי אנחנו כבר יודעים שיכולות להיות הפתעות ענק בלתי צפויות. החשיפה העולמית שקיבלה המקהלה תיבחן כעת על החומרים החדשים ויהיה מעניין מאד לראות מה יקרה עם זה והאם אכן מדובר פה בקאמבק מהחומר שעושים עליו סרטים.
להערות, הארות וכתבי שטנה באידיש מתורגמת בגוגל טרנסלייט: nl@kikar.co.il