אנחנו רגילים ואוהבים שואו גדול, עוצמתי, עמוס באנרגיות, כזה "שלא יישכח". אך לפעמים דווקא העדינות, השקט היחסי והדיוק מביאים איתם אסתטיקה שונה וקסומה בפני עצמה. הייתי השבוע בשני מופעים, האחד שלא אנקוב בשמו כרגע, היה עוצמתי יתר על המידה, מלא אלמנטים, תאורה, תפאורה, עשרות משתתפים ואפס תוכן וזו אפילו מחמאה נדיבה... ואילו השני היה אמנם עשיר במשתתפים, אך על הבמה היו רביעיית כלי מיתר ופסנתר בלבד. זה היה מופע בלי אקרובטים, בלי רקדנים ואפילו בלי גיטרות חשמליות ועיבודי מחשב, אבל היה בו תוכן, מחשבה והמון עדינות מלאת חן.
>> למגזין המלא - כנסו
מדובר במופע "בתפילה ובזמרה" לזכרו של החזן והמלחין בנימין מונק ז"ל שהלך לעולמו בגיל צעיר יחסית, ונערך בירושלים ביוזמת בנו מוטי. את המופע ליוו לכל אורכו רביעיית כלי המיתר של הכנר גבריאל שוראקי והפסנתרן והמעבד ריימונד גולדשטיין שכתב את העיבודים לערב זה, חלקם הגדול נכתבו ובוצעו לראשונה בצורה מסודרת במופע. ההרכב ה"קטן" עשה עבודה נהדרת והסאונד היה פשוט יפיפה. העיבודים של גולדשטיין הותאמו בצורה מושלמת לסגנון הערב והיה כיף לשמוע את הצלילים הברורים של עיבודי המיתר, שבדרך כלל נאבדים ברעש הגדול שעל הבמה ומשמשים רק כתפאורה עבור הקהל.
מונק היה חזן מוכשר ומלחין נהדר ורוב הערב הוקדש ליצירותיו בהשתתפות חזנים וזמרים רבים, שלא אנסה גם לציין את כולם בטור זה. כן אציין כמה ביצועים בולטים דוגמת "ממקומך" של חזן בית הכנסת הגדול, אברימי קירשנבאום. קולו וסגנונו של קירשנבאום נהדרים, הוא זמר חזן עם נגיעות ג'ז קסומות וההגשה שלו פשוט משובחת. קירשנבאום היה נהדר גם בדואט המוצלח עם החזן בנימין הלפגוט.
ביצועים מוצלחים נוספים היו של החזן נפתלי ורטהיים, שנתן גם קטע סולו (כי לקח טוב) וגם דואט (כהניך), מוצלחים. לא הכרתי את ורטהיים לפני המופע הזה, אבל יש משהו מתוק ונעים מאד בהגשה שלו.
גם החזן והזמר יחיאל ליכטיגר נתן ביצוע מרשים ליצירה "כי לקח טוב" וכמובן הזמר והחזן אברימי רוט שביצע נפלא את "הנני העני ממעש" של ישראל מונק ז"ל, בנו של בנימין שהוא יותר בסגנון של שיר ואת היצירה "היום הרת עולם" לצדו של החזן שלמה גליק, שניהם נתנו ביצוע מוצלח ומרגש.
בסיום עלו האחים שמואל ואריה ברונר וביצעו את להיט הענק שלהם מימי 'חסידיש 1' בלחנו של מונק - מארש חברון. העיבוד עם רביעיית המיתרים היה נעים מאד לאוזן והקהל הצטרף בשירה אדירה.
המופע, היה מופק בצורה איכותית ומקצועית, למרות המורכבות הרבה, שכן בכל שיר עלה זמר/חזן אחר והיה ניכר שהדברים נעשו עם הרבה מחשבה ושימת לב מרשימה, שכיבדה את הנוכחים ואת זכרו של בנימין מונק ז"ל.
השבוע יצא גם הסינגל החדש של הזמר והיוצר נותי ליברמן ועורר סערה בקרב הגולשים בגלל הקליפ המצורף. ליברמן בחר לקרוא לשיר בצורה גימיקית - "םילימ", למרות שאין לכך כל משמעות מלבד גימיק חזותי בלבד. ביוטיוב לדוגמא, הוא נאלץ לקרוא לו ללא טעות הכתיב שכן הדבר יקשה במיוחד על חיפוש השיר בידי הגולשים.
השיר מדבר על התחושה של ליברמן ש"אין לו מילים" מספיקות כדי לדבר עם השם ולצורך ההמחשה הוא פותח את הקליפ כשהוא אזוק בחליפת כפייה ונתון בכלוב זכוכית כשאת "השירה" מעביר מתורגמן בשפת הסימנים, עד שהוא מצליח להשתחרר מהכבלים ולפרוץ את כלוב הזכוכית בו הוא נמצא. עד כאן הכל היה אמור להיות בסדר.
אלא שליברמן בחר בנוסף גם לעוות את פניו בצורה שמזכירה בעלי מוגבלויות והדבר עורר עליו זעם מוצדק. מדובר בקטע מיותר לחלוטין, שכן ניתן היה להעביר את אותו המסר עם סלוטייפ שמכסה את פיו או כל מחסום אחר, מבלי לחקות בעלי מוגבלויות. צעד מיותר על גבול המטומטם, שאני מאמין שנעשה מחוסר מחשבה בלבד. לא מכובד, חסר רגישות ולא מתאים בעליל.
השיר עצמו נחמד מאד ומשלב אלמנטים של רוק וסלסולים מזרחיים, שמזכירים לי מאד את סגנונו של קובי אוז, סולן להקת טיפקס. ההפקה המוזיקלית היא שוב של יענקי כהן המפתיע. ליברמן מסתמן כהבטחה מוזיקלית מעניינת, שיכולה גם להתממש. עכשיו נותר לו רק לתקן את הרושם הגרוע של הקליפ החדש שלו ולהיות מדויק יותר בפעם הבאה.
- להערות, הארות וברכות לקראת סיום החופש הגדול: nl@kikar.co.il