עונת הווקאלי השניה של שנת תשפ"ג הגיעה והפולמוס הרעיוני סביב המוזיקה הווקאלית ימשיך לעורר רגשות סוערים בקרב חובבי המוזיקה היהודית. מוזיקה ווקאלית בכל העולם היא ז'אנר קיים כל השנה, אך אנו נוטים לשמוע אותה בעיקר בימי ספירת העומר ושלושת השבועות בהם נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה.
>> למגזין המלא - כנסו
מדובר בז'אנר חדש יחסית במוזיקה היהודית (קצת יותר מ-20 שנה), הוא התחיל במקהלות יבשות ומשעממות והתפתח לאיטו בעיקר באמצעות להקות הווקאל האמריקאיות שהביאו את הסטנדרטיים הבינלאומיים בז'אנר גם למוזיקה היהודית. כיום ניתן לשמוע עיבודי ווקאל שהם למעשה מוזיקה מגוונת ועשירה לכל דבר ועניין כמו מוזיקה "רגילה" כשאת כל תפקידי הכלים מבוצעים בפה בצורה מושלמת והרמונית.
אני מבין לחלוטין את אלו שמרגישים שמדובר ב"מכירת חמץ", בעבודה באוזניים... מוזיקה כזאת שנשמעת כמו פופ מקפיץ ומרקיד לכל דבר ועניין, מעוררת את אותן התחושות שמוזיקה רגילה מעוררת בנו. מצד שני, עדיין לא מדובר בכלי נגינה שגם הם לא נאסרו בצורה ברורה, אלא רק ריקודים ומחולות. בשל העובדה שאינני מורה הוראה, אינני נכנס להכרעה ההלכתית וכל אחד יעשה מה שרבו מורה לו.
כטור הראשון לימים אלו, בחרתי לפתוח באלבום שניצב על הגבול בין מוזיקה ווקאלית שמרנית יותר לבין כזו מתוזמרת יותר, אלבום שלחלוטין מעביר את התחושה והאווירה של מוזיקה ווקאלית ללא כלי נגינה - "שבת עם כיפה לייב". להקת 'כיפה לייב', שרוב חבריה מתגוררים ברעננה, היא למעשה להקת האקפלה הדתית הפעילה, המובילה בישראל. הלהקה מונה 6-8 חברים והעובדה שרוב חבריה מגיעים מבתים אמריקאיים, נותנת להם את היכולת להישמע גם ישראלים וגם חוצניקים כאחד.
האלבום שיצא לקראת סוף ימי ספירת העומר מוקדש כשמו לתפילות השבת הוא נפתח במחרוזת קבלת שבת ומסתיים בהבדלה. התחושה היא שמדובר באלבום שנועד לקדם בצורה ישירה את העובדה שהלהקה עושה שבתות אירועים והאלבום נועד להעביר באופן ישיר את החוויה אותה הלהקה מעבירה בשבת. העיבודים פשוטים יחסית, בלי הכפלות מיותרות, בלי עיוותים אלקטרוניים, בסאונד הדומה ביותר למה שתוכלו לקבל בבית הכנסת שלכם אם תזמינו את הלהקה.
הלהקה עושה שימוש בחלק מהשירים ב'ביטבוקס' - אמנות התופים בפה, אך שוב ללא עיבוד מוגזם מבחינת הסאונד באולפן.
תפילות השבת הולבשו על מנגינות מוכרות, חסידיות וגם לועזיות, כך "משה ואהרן" הולבש על "סאונד אוף סיילנט" של סיימון וגורפינקל, "ממקומך" הולבש על "נפשי" של ריבו ושטיינמץ, "כבודו מלא עולם" הולבש על "ענווים" של מרדכי בן דוד ו"שמע ישראל" על מנגינת "שבורי לב" של חנן בן ארי ועוד.
האלבום מוקדש כאמור לתפילות השבת, לכן תמוהות מעט בעיניי שתי הרצועות (המצוינות יש לציין) "השם זכרנו" מתוך ההלל ו"יעלה ויבוא" בקאבר לפרחי מיאמי. אולי בגלל שבת ראש חודש...
את רוב העיבודים הווקאליים הנעימים והזורמים, עשה מעבד האקפלה המוביל בישראל (ומהמובילים במוזיקה היהודית בעולם כולו), יונתן שטרן, שבדרך כלל עוסק בעיבודים מורכבים הרבה יותר והפעם צמצם את עצמו בצורה נכונה ומשובחת מאד לכרטיס הביקור של 'כיפה לייב'. שטרן שמר על ההרמוניות הנכונות ועל האווירה השבתית-תפילתית שרצתה הלהקה לשדר והיכולות שלו לדייק את עצמו ל"חליפה" שהלקוח רוצה שיתפור עבורו, נהדרת. את מחרוזת קבלת שבת עיבדו לצדו של שטרן גם נתן גרופר, המנהל המוזיקלי של "כיפה לייב" ודורון צ'יטיז. ואילו את ההבדלה המוזיקלית עיבדו דורון צ'יטיז, נתן גרופר ורלף לויטן, בביצוע נעים, אם כי סאונד הביטבוקס בו, לא מדויק וברור מספיק.
במונחים מוזיקליים גרידא, "שבת עם כיפה לייב", הוא לא אלבום האקפלה הכי משובח שתוכלו לשמוע, אבל הוא בהחלט אחד האלבומים הזורמים והנעימים לשמיעה, כזה שמעביר לגמרי את חווית התפילה המוזיקלית של הלהקה ויכול להתאים לטעמי גם לימי שלושת השבועות.
ולרשימת השירים הנצפים ביותר על ידיכם הגולשים בשבוע זה:
במקום הראשון: כוכב הגיטרה הצעיר, ארי אטינגר, עם הביצוע שלו ל"ברוך הגבר"
במקום השני: ניסים בלאק וישראל פורטנוי בביצוע שלהם ל"מי האיש" מתוך "פרויקט ניגון"
במקום השלישי: אהר'לה וינטרוב ואהרן זאב ברנשטיין בקליפ חול מרהיב, חידוש שלהם ל"המתנה בתור" של מוטי אילוביץ.
- להערות, הארות וגידופים ברוח התקופה: nl@kikar.co.il