לא כל מופע הוא אמנות; יש אחד - שלא תרצו לפספס // ביקורת הופעה

>> למגזין המלא - כנסו

אמנים רבים יכולים לבצע בצורה מושלמת על הבמה שירים ויצירות, מעטים הם אלו שיודעים לבנות תמהיל מדויק למופע, כזה שמותיר את הקהל מרותק למופע תוך כדי שהוא קורה וגם גורמים למופע להיות משהו שהקהל יזכרו בעתיד כחוויה ייחודית.

מופע 'בנבל עשור' הייחודי בבנייני האומה ביום ירושלים בהפקתו של יואל ברקוביץ', היה לחלוטין מופע כזה. מופע שאזכור עוד זמן רב, הן מבחינת התוכן העשיר, המגוון והמקורי שהוצג בו והן בשל רמת הביצוע האיכותית במיוחד. זהו כבר זמן רב שתענוג להיות במופעי התרבות הירושלמים בתמיכת העירייה שמביאה לנו מופעים ברמה הגבוהה ביותר.

האיש שעמד בקדמת הבמה של כל הערב הוא המנצח והמעבד רפי ביטון, שניצח על התזמורת המורחבת בעלת ה-57 נגנים ועל מקהלת "קולות מן השמים" שלו, עם הילדים והמבוגרים. זאת לצד הסולנים, החזן הנודע יצחק מאיר הלפגוט, ילד הפלא המפתיע מוישי ברזל והאורחים הפייטנים, משה לוק ויחיאל נהרי והזמר החסידי, רפאל מלול.

אך בל תטעו, למרות כל הסולנים לצדו, ביטון היה לחלוטין הכוכב של הערב עם הניצוח האנרגטי שלו, ההנחייה החיננית ואפילו הדיבורים הבלתי פוסקים שלו עם התזמורת והמקהלה, שנשמעו מחוץ לבמה, בזמנים שלא היו אמורים להישמע, נסלחו אל מול הערב החווייתי שקיבלנו.

ביטון הוא לא רק מנצח ומעבד מוכשר, הוא אשף תוכן. אמן שיודע ליצור שילובים מעניינים ומקוריים, המעניקים למופע את הייחודיות שלו והופכים אותו מסתם ערב מוזיקלי ממוחזר לחוויה חד פעמית. הערב שהוקדש כולו מטבע הדברים לירושלים, היה כולו פסיפס מרהיב של שירי ירושלים מכל הסוגים הגוונים, החל ממוזיקה חסידית שורשית וחזנות קלה (ברובה) וכלה בשירים ישראלים.

אצל ביטון כמעט ואין משהו "פשוט", כל קטע במהלך המופע היה "מאשאפ" שילוב של שירים מכל הסוגים, שילובים מוזיקליים וטקסטואליים, חדש וישן, חסידי וישראלי. היה כיף לשמוע את הלפגוט שר לדוגמא את "בליילקה", שיר געגועים לארץ ישראל ושירים ישראלים ישנים נוספים סביב ירושלים, לצד מעט מאד קטעי חזנות בהם הוא כבר מוכר.

בניגוד לתפיסה שמדביקה את ביטון באופן אוטומטי לעולם החזנות, ביטון הוא הרבה יותר מז'אנר אחד מובחן, הוא נע על טווח רחב ומגוון ותמיד אבל תמיד יפתיע את המאזינים עם איזו יציאה מוזיקלית מעניינת. לפעמים זה משתלב טוב יותר, לפעמים קצת פחות אבל החיפוש של ביטון אחר העניין והמקוריות הוא דבר נפלא ומוערך מאד.

מי שהפתיע בערב זה, היה ילד הפלא המוכשר מוישי ברזל, מתלמידיו הוותיקים של ביטון. ברזל ביצע במהלך הערב גם יצירות חזנות קלאסיות כמו "עד הנה" של יוסל'ה רוזנבלט, "הבט משמים" לצדו של הלפגוט וכלה בשיא של הערב מבחינתי - ביצוע מושלם ל"יש אמונה", אחד השירים הכי מזוהים עם ילד הפלא של כל הזמנים - עמית ליסטוונד. ברזל ביצע את השיר בסולם המקורי, כשהוא מחקה בצורה מושלמת את ההגשה הליסטוונדית ובסיום השיר אף נותן סיום גבוה וטוב יותר מהמקור המופלא בטכניקה מופלאה ומועררת השתאות.

ברזל הוכיח במופע שהוא מסוגל להתמודד בלייב עם טונים מטורפים, כשהוא מדייק ומרשים את הקהל, שהגיב במחיאות כפיים נלהבות במיוחד. אין ספק שהיה זה המופע המשמעותי ביותר עד כה של ברזל ואני שמח שהייתי שם לחזות בפלא הזה. להגיע לטונים גבוהים באולפן זה נחמד ומוערך, לעשות את זה בלייב מול בנייני האומה מפוצץ, זו רמה אחרת. שאפו.