כבר כתבתי כמה פעמים בתקופה האחרונה, על הירידה החדה בכמות השירים החדשים שיוצאים לשוק. אחרי שנתיים בהם חווינו שטף אדיר של מוזיקה, חלקה טובה מאד, חלקה סתמית, אנו ניצבים בפני סיטואציה שאני עדיין לא יודע לומר אם היא אכן חדשה, או שמדובר רק בהפסקה קלה לאחריה יימשך המבול.
>> למגזין המלא - כנסו כאן <<
לשטף הגדול היה יתרון וחיסרון, יצירה רחבה מעוררת את היוצרים ליצור ולרצות להיות חלק מהחגיגה הגדולה, אך אליה וקוץ לצדה, גם מוזיקה איכותית מאד אבדה לה אי שם בזרם האדיר. כמה שירים חדשים ניתן לשמוע ביום לפני שהאוזניים שלנו הופכות להיות "חירשות" לחומר חדש? כמה זמן יש לשמוע שוב שירים שאולי מעניין אותי יותר? האם אפשר להתבלט בתוך 10 שירים חדשים?
אני בטוח שלקהל הרחב זה היה עוד יותר מבלבל, מילא אני "חייב" לשמוע את כל השירים החדשים, אבל הצרכן ששואף לכלכל את זמנו בצורה יעילה יותר, יגיע לחלק קטן מאד מהשירים והשאר נותרים מיותמים לאחר ההשקעה הרבה שנעשתה ביצירתם.
אני עדיין מתלבט מה אני מעדיף, התרגלתי לאדרנלין מוזיקה גבוה וכעת אני "משועמם" עם מעט חומרים חדשים, אך ליבי אומר לי שכנראה יש בזה משהו טוב לעולם המוזיקה ששואף כעת מעט אוויר ומנסה להתאים את עצמו שוב למציאות הדיגיטלית החדשה, בה אין אלבומים כמעט והכל קורה כאן ועכשיו עם הסינגל שעבדת עליו תקופה ארוכה.
ברוח הדברים האלה סינגל ה"רטרו" - חזרה לעבר, שיצא השבוע עם הזמר אפרים מנדלסון וילד הפלא מוישי ברזל היה בהחלט עצירה נעימה שכזו. מדובר בשיר חסידי כמעט לחלוטין, למרות שמדובר במילים שאינן מהמקורות, אך כאלו שנכתבו על ידי המלחין חיים אלטמן בסגנון הדומה מאד למקורות, לצד השירה בהברה האשכנזית שמשלימה את התפאורה.
אפרים מנדלסון פרץ לחיינו לפני כ-30 שנה עם הלהיט הענק שלו "כאיל תערוג" שהלחין רובי בנט ובו התארח לראשונה מי שהפך לילד הפלא, לטעמי הגדול ביותר בכל הזמנים - עמית ליסטוונד. הייתה זו יריית פתיחה אדירה הן למנדלסון והן לליסטוונד שהפך לסנסציה בינלאומית. מאז הוציא מנדלסון כמה אלבומים עד שפחות או יותר נעלם.
השיר החדש "מתי", עורר בי משהו מהתחושות האלה של "כאיל תערוג", שיר חסידי איטי עם ילד פלא משובח, שמזכיר משהו מהיכולות של עמית ליסטוונד. זהו השיר הרשמי הראשון של ברזל כילד פלא, והוא בהחלט מגלה יכולות משובחות. לא מדובר בשיר גאוני, כי אם בגרסה טובה של משהו שאנחנו כבר מכירים עשרות שנים, וזה לא בהכרח דבר שקל לעשות. אם מנדלסון ישכיל לחבר לשיר הזה שירים נוספים איכותיים, הוא בהחלט יכול לעשות קאמבק מעניין למרכז הבמה והיצירה החסידי/יהודי.
• • •
השיר הבא, פחות עומד בסטנדרטים של זמרים מקצועיים אבל הלב שלו כל כך גדול, שלא יכולתי להתעלם ממנו - "שימני כחותם" בביצוע מרגש וסוחף של מקהלת ישיבת 'נחלת יוסף' בשבי שומרון בעיבודו של יגאל שטטנר.
השיר בלחנו של בעל המנגן הבעלזאי משה קאליש, יצא לפני יותר מעשור ובוצע כמה פעמים בעבר על ידי הזמר מוטי שטיינמץ. הביצוע של בחורי הישיבה, בעיקר מביא את הרגש העמוק של השיר והכוונה שצפה מכל צליל בו אז תתעלמו מכל השאר ופשוט תעצמו את העיניים ותתרגשו.
• • •
ובאווירה החסידית בה הטור נמצא היום, ארצה לפרגן גם לקיבע גרומן, שהוציא השבוע לכבוד ראש חודש שבט את מחרוזת שירי ראש החודש בה הוא מארח את אהרל'ע סמט, יונתן שינפלד ושמעון דוידוביץ למחרוזת שירי ראש חודש בהפקה מוזיקלית של חיים גרומן.
גרומן, שהתפרסם עם סדרת הקליפים הקודמת שלו עם "שולם זכר" ו"קידוש" עושה את זה שוב בהמון חן ירושלמי מתוק ומלא בלב.
ולפינת השירים הנצפים ביותר על ידיכם הגולשים:
במקום הראשון: דוד בן ארזה הנהדר עם "תכלת ולבן"
במקום השני: אפרים מנדלסון ומוישי ברזל - "מתי"
במקום השלישי: קיבע גרומן והחברים: "ראש חודש"
- להערות הארות ותרשימי סדוקו: nl@kikar.co.il