"בעיות קצב" בשיאו של קונצרט החזנות // ביקורת מופע

>> למגזין המלא - כנסו עכשיו <<

את החזנים ליוותה התזמורת הסימפונית ירושלים, בניצוחו של המנצח האגדי, אלי יפה, שגם כתב את העיבודים לערב הזה. מדובר בבמה מרשימה במיוחד, עם עשרות נגנים שיושבים בחצי קשת, מסכי מולטימדיה ועוד. בשונה מהרגיל, בערב הזה השימוש במילה "סימפונית" הוא באמת היה נכון ומשקף. לא כל פעם שיושבים על הבמה 10 נגנים זו תזמורת סימפונית... ההרמוניה של תזמורת קלאסית אמיתית על עשרות נגניה היא בלתי ניתנת להחלפה והחוויה שונה לחלוטין וזכינו ללא מעט רגעים מענגים וביצועים משובחים.

אני לא מגדיר את עצמי כחובב חזנות קלאסי. לא תתפסו אותי באמצע יום שני מאזין ליצירת חזנות באורך 34 דקות של זבולון קוורטין ואני פחות או יותר מכיר רק את הקלאסיקות הכי ידועות של החזנות וגם אותם אל תבחנו אותי עליהם... למרות זאת, נהנתי מלא מעט רגעי קסם במופע הייחודי הזה.

את יצחק מאיר הלפגוט כולנו כבר מכירים ויודעים את יכולותיו הקוליות והביצועיות, גם במופע הזה הוא הראה שוב את יכולותיו הקוליות במיוחד בביצוע של "אנא עבדא" שפורסם על ידי החזן דוד קוסוביצקי. הלפגוט מתפלל על הבמה והיצירה היפה הזו בוצעה בצורה מרגשת וטובה מאד. נהניתי מכל רגע וגם הקהל מחא כפיים ארוכות לאחר הביצוע המשובח.

אבל הכוכב הגדול של הערב היה דווקא חזן צעיר שפרץ לעולם החזנות רק בשנתיים האחרונות, ניסים סאאל מארה"ב. סאאל שהוא בכלל יליד הקהילה החלבית, החל את דרכו המקצועית דווקא כזמר של קטעי אופרה וכדומה, אך בשנתיים האחרונות הוא מבצע קטעי חזנות מופלאים. קולו של סאאל אדיר, הוא נע על פני טווח קולי רחב מאד ומגיע בקלות לטונים מפתיעים במיוחד.

גולת הכותרת של הערב מבחינתי היה הביצוע של סאאל ל"עד הנה" של יוסל'ה רוזנבלט. יצירה ארוכה ויפיפייה של היוצר הגדול הזה שגם כמעט מאה שנה אחר פטירתו עדיין מבצעים ומאזינים לשיריו. היצירה נפתחה בפתיח ארוך בן שלוש דקות שכתב יפה, אולי ארוך מידי וסאאל היה צריך לעמוד על הבמה לכל אורכו כמו קישוט... אבל מהרגע שהוא החל לשיר בליווי העיבודים הסימפוניים העוטפים של יפה, היה זה תענוג של ממש. סאאל מסלסל בקולו כמעט ללא מאמץ ומבצע בצורה פשוט מעוררת השתאות. בסיום היצירה, הקהל מחא כפיים ממושכות, כשהוא מריע לחזן ולשיתוף הפעולה החלק עם יפה.

אהבתי גם את הביצוע של צבי וייס ל"ממקומך", בלחנו של יהושע וידר. וייס ואלי יפה עובדים רבות ביחד בבית הכנסת הגדול, שם וייס משמש כחזן הראשי ויפה כמנצח המקהלה. ניכר שהשניים עובדים יחד ושוייס מבין היטב את הניואנסים בעיבודו של יפה. השניים ביצעו כבר את השיר בעבר יחד וזהו ביצוע נוסף שלהם ליצירה היפה. הייתי מוותר מעט על המז'וריות שנזרקה בהרמוניות, בעיקר של כלי הנשיפה, אך זהו סגנונו הנודע של יפה, שיודע את מלאכתו נאמנה.

לצד קטעי החזנות המוצלחים, בוצעו בערב גם כמה יצירות חסידיות חצי חזניות, ושם התוצאה הייתה הרבה פחות טובה באופן משמעותי. מדובר ב"אמר השם ליעקב" של יעקב תלמוד שפתח את הקונצרט בהשתתפות כל ארבעת החזנים, "משה ואהרן" של קרליבך בביצועו של גליק, "אני מאמין" בלחן של פאסטאג עם ארבעת החזנים וסיומת שהייתה ממש הרבה פחות מוצלחת מרמת הערב באופן כללי - "ירושלים אורו של עולם" בלחן של יוסי גרין, שיר אותו גם ביצעו כל הארבעה יחד.

העיבוד המוזיקלי של התזמורת לכל אחד מהשירים האלה היה נעים בפני עצמו וניכרת היתה ההשקעה של יפה, אך כאשר לחגיגה הצטרפו החזנים, נוצרו בעיות קצב קשות, שלא עומדות בשום פרמטר מקצועי. אינני יודע מי אשם בכך, אך התוצאה הסופית לא הייתה טובה מספיק. לא מדובר בעניין של טעם וריח, אלא בטעויות ביצוע מוזיקליות בסיסיות. כן הייתי מצפה מהקברניט, במקרה הזה המנצח, שיוביל את הביצוע או יחליט במידה והחזנים לא מבצעים אותו טוב לוותר עליו מראש, או לבצע אותו בצורה תזמורתית בלבד, מבלי לפגוע ברמתו על ידי שירה שאינה בקצב המדויק של העיבוד.

לסיכום, קטעי החזנות היו נהדרים וטובים, השילוב עם החזנים והתזמורת היה זורם וטוב ואם זה היה הערב המלא הייתי יוצא משם שבע רצון לחלוטין, מבלי להרגיש שהיה חסר לי משהו. הניסיון לערבב בתוך החזנות שירה "רגילה" לא עבד טוב, בלשון המעטה ואני בטוח שבעתיד המנצח והמפיקים יחשבו על כך פעמיים.

לפינת השירים האהובים עליכם השבוע:

במקום הראשון: בני פרידמן ושלומי גרטנר - ילדינו הם משימתנו

במקום השני: הלפגוט, גליק, סאאל וויס מבצעים את "אני מאמין" מתוך המופע 'בנבל עשור'

במקום השלישי: מיילך קאהן - "אש תמיד"

• להערות, הארות, גידופים ועלבונות: nl@kikar.co.il