השידוך האמנותי המוצלח ביותר בעולם היהדות הוא זה שבין החזנים ובתי הכנסת בתקופת ה"ימים הנוראים". לא משנה כמה נוסחים וטעמים, כישרון וווירטואוזיות, מתנפצים להם על התיבה בכל שבת ושבת, בראש השנה וכיפור, בימי הרחמים והסליחות, הכל ברור, הכל ידוע, הביקוש הוא ספציפי, הנוסחים מגובשים, ותיאום הציפיות בין החזן לבין הקהל עומד על 100%.
בכל שנה, החל מחודש אב, מתחיל לו הפסטיבל הגדול ביותר של השידוכים בין הקהילות בארץ ובחו"ל לבין החזנים בארץ ובחו"ל. יש תעריפים, יש טיפים, יש נורמות שוק, יש מחירונים של הארץ ומחירונים של חו"ל, והכל מתנהל, על בסיס כישרון, על בסיס היכרות אישית, על בסיס שם, על בסיס וותק, ועל בסיס חיבור מנטלי.
השנה הכל שונה, ואולי זה לא רק השנה.
אט אט המתווה המיוחד לתפילות בבתי הכנסת בתקופת הקורונה מתגבש לו, הפרטים האחרונים נסגרים, ופחות או יותר בתי כנסת וגבאים, הקהל העצום, וכולנו, מבינים כל אחד היכן יהיה מקומו, וכל אחד מנסה לדמיין איך זה ייראה.
ובתוך כל הערפל הזה, ישנם כמה דברים שברורים:
1. זמני התפילות יתקצרו.
2. נדרשים מאות ואלפי אנשי מקצוע נוספים לאיוש עמדות החזן/סומך/בעל תוקע, בשל פיצול רוב המניינים בארץ ובעולם.
3. סך ההכנסות של בתי הכנסת מתרומות יפחת.
4. מחיר המחירון לחזנים ושאר אנשי המקצוע בארץ ובחו"ל השנה ירד בחצי ובשני שליש במקרה הטוב.
5. רבים לא יגיעו לבתי הכנסת השנה, מסיבות של נוחות/סיכון וכדו'.
ניתן להתמקד ולתחקר באופן נקודתי כל אחד ואחד מהדברים שציינתי, אך כעת אני בוחר לסקור ולנתח ולהעלות נקודות למחשבה דווקא סביב הנושא של חזנים וחזנות ובתי כנסת. מה הם ההשלכות הישירות והעקיפות עליהם, כתוצאה מכל המצב? ועד כמה זה ישפיע על העולם הזה באופן כללי לשנים הבאות?
נתחיל מהנתון הראשון והוא "זמני התפילות", שוחחתי על כך עם אחד מהחזנים הבולטים מאוד בז'אנר האשכנזי (גילוי נאות: גם מפקד צוות שלי לשעבר) החזן שלמה גליק, ששיתף אותי בתחושותיו וסיפר על בצורת של ממש, בצורת בביקוש, בצורת ברצון של אנשים לשהות זמן רב בבית הכנסת בשל הסיכון, ולמתפללים בשטח הפתוח על אחת כמה וכמה בשל תנאי הנוחות הירודים.
הוא אף הוסיף וטען, כי יש כאן הנחתת נהלים והנחיות שאינה כוללת חשיבה מעמיקה על מצבם של החזנים ובתי הכנסת בארץ ובעולם. בתי כנסת רציניים בכל העולם ביטלו את הקונספט הנהוג, במסגרתו מגיעים חזנים בעלי שם עם מקהלות מכובדות ומעבירים את התפילות ברמה הגבוהה ביותר, השנה אין, וזהו. אף אחד לא חשב הלאה על ההשלכות של זה ברמה האישית של החזנים.
מבחינת הנתון הזה, עובדתית הקהל פחות בקשב, ואנשי המקצוע שיאיישו את המשרות יהיו פחות מקצועיים, והנה הגעת לתוצאה של תפילות קצרות יותר בכמות ואף באיכות.
השאלה המעניינת היא האם הדבר יגרום לאנשים להתרגל לקונספט המסורתי בגרסה החדשה, ובעצם לנתק קשרי סבלנות וחיבור עם המתכונת המוכרת, פיוטים רבים, תפילות ארוכות, ריבוי ברכות, או להיפך זה יגרום לגעגוע.
יחיאל נהרי: רוב המניינים קורים בבתים פרטיים
"רוב המניינים פה במרכזים הגדולים קורים באופן פרטי בבתים, כשבקהילות התפוסה עומדת על שליש ורבע", מספר לי החזן הנודע יחיאל נהרי ממקום מושבו בארה"ב. כל שנה הוא טורח להביא חזנים מהארץ למיטב הקהילות בחו"ל, גם כחלק מפעילותו שם וגם כחלק מעשייתו רבת השנים בקידום הדור הצעיר ובדחיפתו אל מרכז העשייה, השנה רוב אלו שהביא היו מיועדים למניינים פרטיים.
הוא ממשיך ומסביר, "הסיבות לריבוי המניינים הביתיים הן כמובן בשל המצב, ראשית כל המסיכה, אנשים לא מסוגלים לשבת זמן כה רב עם המסיכה. שנית, הם יכולים להתפלל לפי הזמן שלהם ובצורה הנוחה להם ביותר, כשהם מכירים את כולם, בלי לחשוש מי הגיע ומהיכן. בעיקר, ברגע שיש אופציה להיות בבית, ולהביא מנין וחזן ובעל תוקע וספר תורה, הכל ביחד יוצא זול הרבה יותר מאשר בבית הכנסת, שם, בכל עלייה לתורה או ברכה יש נורמה גבוהה של תרומות לכבוד החזן ולכבוד הקהילה, בבית, עדיין ישנם תרומות לבית הכנסת וכן, בהחלט ישנם הוצאות, אבל זה יוצא הרבה פחות".
לסיום הוא מוסיף, "מחירי עלות של חזנים השנה ירדו באופן משמעותי, וגם זה ברור שהדרישה היא לא להאריך ולסלסל, כי אם לקצר ולהגיש את התפילה בתמצות. זה לא רק כעת, בכל השבתות האחרונות הייתה דרישה לקצר ולזרז את זמני התפילות בשל החשש משהות ממושכת בקהל משותף".
כשדיברתי על ענייני הסכומים והתעריפים שנפגעו עם ידידי הפייטן ליאור אלמליח, הוא התייחס מצידו באופן מקורי ואמר, "קודם כל, להערכתי, אנשים מבינים שהמחירים השנה חריגים וזאת בשל המצב החריג. צריך גם לדעת להציג זאת באופן הזה ושיהיה ברור, אך מצד שני זו בהחלט הזדמנות לרענן את המחירון ההזוי שהז'אנר נקלע אליו ככל שחולף הזמן. זו בהחלט הזדמנות להוזיל, ולנרמל את מחירי השוק".
לשאלתי, האם כחזן קבוע בימי כיפור בקהילה הקבועה בחיפה הוא ישנה מסדר התפילה, יקצר? או האם עלתה איזושהי דרישה כזו מצדם, ענה לי אלמליח: "לא, אני לא רואה מקום לשינוי, להפך, את המעט שנותר צריך לעשות באופן המיטבי ביותר".
כמה מפסידים החזנים? הנתונים היבשים
הגיעה עת הנתונים היבשים.
בשנים רגילות תעריף ממוצע לחזן בקהילות רגילות בארץ הוא בין 5000 ש"ח ל-25,000 ש"ח לראש השנה וכיפור, ובחו"ל המחירים הם בין 6000$ ל 15.000$, וכמובן יש חריגים לכאן ולכאן.
יש גם הבדלי תעריפים בין התעריף של חזן בקהילות אשכנז לבין קהילות ספרד, וגם מבחינת הקונספט, בקהילות אשכנזיות רבות נהוג שהחזן לא נלקח בפני עצמו אלא בחבילה כוללת חזן+ מקהלה+ מנצח, מה שלא קיים בקהילות וחזנים ספרדים.
יש גם הבדל בין התעריפים שישלמו לחזן ספרדי/אשכנזי בבית כנסת רגיל לבין מה שמשלמים לחזני עולם הישיבות.
והשנה, התעריפים שונים לגמרי.
תעריף החזנים בארץ נע בין 3.000 ש"ח ל-15.000 ש"ח לר"ה וכיפור, כשגם כאן כמובן יש חריגים. בחו"ל הוא נע בין 3000$ ל 8000$, גם פה ישנם חריגים כמובן מלמעלה ומלמטה.
כל זה רלוונטי לעולם המקצועי של החזנים בארץ ובעולם, יש את בתי הכנסת שזכו ויש להם חזן קבוע וללא תמורה כלשהי שהם חבים לו, ויש מקומות שלהיפך, מחפשים את המקצרים והמתקתקים, ובשולי כל אלו ישנו את ההיבט ההלכתי המפורסם סביב חשיבות החזקת חזן בשכר, ואפילו דיון קיים באחד מהשו"תים אודות בית כנסת שיש ביכולתו להחזיק או רב או חזן, ולפי אחת השיטות שם, עדיף להם להשקיע את סכום הכסף בחזן טוב, מה שימשוך מתפללים, מה שיגדיל ללא ספק את מערך ההכנסות של בית הכנסת, ויאפשר להם להחזיק גם חזן ובזכותו גם רב.
מקום שאמרו לקצר...
"כמעט בכל המקרים שבדקתי ישנה דרישה בקהילות לקצר את אורך התפילה", מספר לי ידידי החזן דוד צליח מארה"ב, "מבקשים לומר מכל פיוט בית ראשון ובית אחרון בלבד, מערך התרומות לבתי הכנסת ירד, וגם שכר החזנים נחתך לא מעט. בכל פעילויות השנה של החזן בקהילתו נרשמת ירידה של ממש וזאת לאור המצב, אנשים חוסכים מעצמם כל הופעה פומבית שאיננה הכרחית".
בעבר, כאשר העליתי את הנושא הכלכלי שקשור לעולם החזנות היו רבים שתמהו על ההקשר, ואף התפלאו "מה זאת אומרת חזן ומחירונים, מה המקום לבוא בכלל ולנהל דיון כלכלי מסחרי סביב מקצועות קדושים שהם כביכול מצווה".
ובלי להתעמק ולהיכנס יותר מדי בעובי הקורה, אתייחס בקצרה לעניין העקרוני והערכי כאן, ונושא זה חשוב מאוד להדגשה, כי הוא עולה לא מעט.
תפקידים רבים ממלא אדם בחיי החברה בה הוא חי, מהם חסד בלבד, ומהם חסד שעשייתם עצמה מצווה היא, וישנם כאלו המוכרחים לקיום, לדוגמה ליצן רפואי, חזן, רופא.
האחד פועל טוב עם זולתו, השני מאייש משבצת תוך כדי שהוא עצמו יוצא ידי חובת המצווה, והשלישי מציל חיי אדם.
אין ולא קיים קשר בין מהות המעשה הנעלה שלהם, לבין זכותם וחובת הציבור לדרוש את מתן שכרם המלא והמכובד. אין זה פוגם ולוּ במעט באיכות עשייתם, מה גם, שלרוב, במקרים בהם החיבור של איש המקצוע הוא פנימי ומהותי, התמורה עולה פי כמה וכמה על השכר.
הן מבחינת מתן החוויה, גרימת ההנאה, הערך המוסף לחיי הקהילה, הקונספט המושך בעלי ממון, וכמו כל פלטפורמה שאנשי מקצוע רציניים מהווים עבורה שחקני חיזוק משמעותיים.
האם הנזק יימשך גם בשנים הבאות?
לסיום, לא נותר אלא לחשוב ולדון ולראות מה יעלה בגורל הנושאים הבאים:
1. האם עלות דמי החזקת השידוך בין החזנים לבין בתי הכנסת שהוזלה השנה מובנת ונתפסת כחריגה, ושנה הבאה ישוב המחירון לאיתנו, או שברגע ששילמו פחות לא ישלמו יותר. ההערכה כי אם מדובר בהגעה למקום הקבוע ובמחיר זול יותר הפגיעה בוודאי תהיה גם להבא, יותר מאשר אם מדובר בחזן הרגיל לשהות בחו"ל והשנה נשאר בארץ ותפסו אותו במחיר מציאה.
2. חלק גדול מחוזקה של המסורת תלוי דווקא בהיותה מסורת שנה אחרי שנה, ופתאום השנה הכל קצר יותר, זריז יותר, רק מה שחייב, ובאופן המתומצת ביותר.האם זה יעורר געגועים עזים לקראת שנה הבאה, או להיפך, אוקי, התרגלנו לראש השנה וכיפור קצרים יותר, והיה נחמד, הבה ונמשיך כך.
לזה יש גם השלכה ברורה לשידוך עם החזנים, שהרי ככל שיש ציפייה מוסיקלית פחותה יותר כך העניין בחזנים ובאנשי מקצוע מהתחום פוחת גם הוא.
3. הווטו התרבותי שיש על המרחב החברתי בישראל ב"ימים הנוראים" ורמת ההשתתפות הגבוהה בתפילות וכו' שעולה כל שנה הן בכמות והן בחיבור האיכותי, האם הם ייפגעו לאורך שנים, כי הנה ראש השנה וכיפור בבית בלי בית כנסת, ועברנו את זה, או שלא.
אחד מידידיי השיב לי על הדבר האחרון ואמר כי עצם כך שאנו מתלבטים בדבר שכבר אירע לעם ישראל בתקופות קשות לע"י כמו בשואה והנה הכל שב לאיתנו, מראה שבסוף הכל חוזר. בכל מקרה יהיה מעניין לבדוק זאת בשנה הבאה.
כך או כך, בחלק אחד חזקה על כולם שלא יקצרו ואף ינגנו וינגנו עד כדי "וגילו ברעדה", וזהו החלק של "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", ואצל האשכנזים בתפילת נתנה תוקף "מי ברעב ומי במגיפה".
שנה טובה ומתוקה.