ימי בין המיצרים הסתיימו, בין הזמנים החל ואיתו גם שטף של מוזיקה מכל הסוגים והגוונים, אבל את הפינה אפתח השבוע דווקא בקליפ של הזמר החסידי המצליח, מוטי שטיינמץ - "יהיו לרצון". שטיינמץ הוא תופעה ייחודית לא רק מהבחינה המוזיקלית והווקאלית בשל קולו המיוחד, אלא גם בשל מה שהוא מייצג כאמן חסידי אותנטי לחלוטין כזה שלא מעגל פינות אלא אם מדובר בכובע שלראשו, שם הוא מקפיד שיהיה דווקא עגול.
באופן אירוני ואולי דווקא לא, העובדה ששטיינמץ בעל המראה החסידי המלא, האיש שלדעתי גם הולך לישון עם הכובע והחלאט, בוחר להשקיע שוב ושוב בקליפי וידאו מושקעים שמועלים לאינטרנט, מלמדת שגם שטיינמץ ומנהליו מבינים ורואים מה קורה באמת בציבור החרדי והיכן הוא צורך את המוזיקה שלו גם אם באופן רשמי במקומות הרשמיים האינטרנט הוא שיקוץ בל יעלה על הדעת.
אי אפשר לכתוב על הקליפ בלי להיכנס לפולמוס התהילים, במהלך הקליפ נראה דף מספר התהילים כשהוא כביכול נופל לקרקע. לפני כתיבת הטור ישבתי בעיון רב על כל הפריימים בקליפ (מסכן מוטי נראה קופא מקור) ואני חייב לציין שלא רואים בבירור אף פעם את הספר או הדף כשהם נופלים לקרקע. תמיד הצילום נקטע בצורה שמותירה בהחלט את האפשרות כי הדף לא נפל באמת. המסר של הקליפ דווקא מעצים את קדושת הספר וחשיבותו בעיני הילד והוא ממש לא משדר שום ביזיון לכלום. כך שבעיניי מדובר בסערה בכוס שלג בלבד...
בסופו של יום, זהו קליפ שכל אבא חרדי יכול להראות לילדיו, ללא כל חשש מבחינת התכנים או המסרים והאווירה שבו וזה דבר לא מבוטל כלל. אז נכון שאולי לא מדובר בתסריט הכי גאוני שראינו מאז ומעולם, בעצם לא אולי... בטוח. גם הקשר בין המילים לבין הקליפ מוטל בספק רב וצריך בשבילו גם רש"י וגם תוס'. אך כתוצאה שלמה הוא בהחלט דבר מבורך וראוי ואין לשטיינמץ ומפיקיו שום סיבה להתנצל עליו.
כדי לשבר את האוזן, אציין, כי שטיינמץ ומפיקיו רובי ונעמי בנט, בחרו במודע להסיר את כל הפרסומות מהערוץ הפופולרי שלו ביוטיוב, למרות שמדובר בערוץ הכנסה נחמד שיכול להניב סכומים נחמדים ללא מאמץ, זאת בשל העובדה שאין להם שליטה על תוכן הפרסומות. למרות שמדובר ביוטיוב, ולמרות שהם בהחלט יכלו לטעון כי מי שבוחר להשתמש ביוטיוב מה לו כי ילין, אך הם בחרו לנהוג בצורה נקייה יותר וזה אכן ראוי להערכה.
השיר הבא עליו אכתוב הוא אחד השירים היפים ביותר שיצאו בשנים האחרונות במוזיקה היהודית, עוד כששמעתי אותו בפעם הראשונה בגרסת הלייב, כבר לפני כמה שנים, הוקסמתי מהלחן הנהדר והמילים הנוגעות.
רועי לביא, הוא אחד האמנים היצירתיים והייחודיים במוזיקה היהודית. הוא החל את דרכו המוזיקלית בלהקת התבלינים, שם כתב והלחין את שירי הלהקה, אך אז חזר בתשובה והפך לחב"דניק נלהב. מאז כעשור, הוא יוצר כל העת ובקרוב הוא מוציא את אלבום הבכורה המסודר שלו, אחרי שורת סינגלים ארוכה מאד - "בציר 2020".
הסינגל החדש "האין היש והאין", הוא פשוט שיר מושלם. לחן קליט ונוגע במיוחד, לצד המילים הנוגעות במיוחד, כשהשיר מקבל בוסט חזק מהשתתפותו של האיש בעל הקול הקסום - דוד ד'אור. הטנור הבינלאומי שחבר ללביא גם מצייר עליו, פשוטו כמשמעו, בקליפ הצבעוני במיוחד שהופק לשיר. גם ההפקה המוזיקלית של אייל מזיג, נותנת את הדרמטיות המתאימה לשיר הנפלא הזה.
לא אכביר במילים נוספות - אל תפספסו את השיר הזה, זו פשוט חוויה מוזיקלית מהשורה הראשונה.
את יגל הרוש הכרתי לראשונה כנגן הקמנצ'ה של להקת 'ניגון ירושלמי' המצוינת, מאז הוא חשף יכולות כתיבה מפתיעות והפך להיות מוזיקאי מבוקש במיוחד באלבומים רבים במוזיקה היהודית אותם הוא מעטר בנגינת הקמנצ'ה הפרסי הייחודי שלו.
השיר החדש שלו "כחליל אהמה", הוא סינגל מתוך אלבומו החדש שיצא בקרוב "שירים לחצות ליל" עם שירים פרי עטו הפיוטי של הרוש. הכתיבה של הרוש נראית לגמרי כאילו נכתבה לפני כמה מאות שנים ובקלות אוכל "למכור" את שיריו כפיוטים עתיקים במיוחד.
למילים היפיפיות של הרוש מצטרפים הלחנים הסוחפים, שמאופיינים בחזרתיות ושירת מענה של המקהלה, שגורמת לי פשוט לרצות להיות שם בתוך המעגל המוזיקלי הזה, כפי שאני מדמיין אותו בעיני רוחי ולהמות יחד איתם "כחליל אהמה".
את הפינה היום אסיים בקטע לא שגרתי בעליל. אי אפשר לקרוא לו סינגל, זה אולי יותר יצירה או משהו מהעולמות האלה. כששמעתי את הקטע בפעם הראשון הצטמררתי, פשוטו כמשמעו, מהמילים הייחודיות שלפתע קיבלו חיים ושפה מוזיקלית משלהן.
נאומו הידוע של הרב ש"ך זצ"ל המוכר בשם "נאום השפנים והחזירים", נחשב במשך שנים רבות כנאום מעורר סערה ופילוג. בשמאל נעלבו קשות מהתוכחה היוקדת של הרב הקשיש וראו בו ניסיון להשחיר אותם. יוסף חיים כהן, תלמיד הישיבה לאומניות של בר אילן בתל אביב, תושב בני ברק, אוהב מאד את דמותו של הרב ש"ך והוא החליט בקונצרט הסיום של השנה שעברה להלחין חלקים מהנאום.
הלחן נותן למילים רוך חדש שפשוט גורם למאזין לאהוב את האיש הזה שכל כך אכפת לו מעם ישראל, האיש שמתחנן שעם ישראל יכיר את יהדותו. אין פה התרסה אין פה השחרה יש פה פשוט צער וכמיהה לשינוי. הקטע בו יוסף חיים כהן עצמו עולה לבמה ו"אומר-שר" את קטע השפנים והחזירים פשוט מרעיד את הלב ומעורר געגועים למנהיג הייחודי הזה.
הרעיון המוזיקלי והחינוכי שעומד מאחורי היצירה מחמיא במיוחד לישיבה לאומניות בראשותו של הרב בני פרל ומראה על מקוריות חינוכית נהדרת שהלוואי ותגיע למקומות נוספים.
להערות הארות ומתכונים לעוגות קרם שניט, מהן אני נמנע לחלוטין לאחרונה: nl@kikar.co.il