רבים מתלוננים שמוזיקת הווקאל המודרנית נשמעת כמו מוזיקה רגילה לגמרי ולפעמים מקפיצה ומרקידה בדיוק כמו מוזיקה רגילה ולכן היא לא מתאימה לשלושת השבועות. כחובב מוזיקת ווקאל אני יכול להבין לחלוטין למה הם מתכוונים. מוזיקת הווקאל הגיעה לשיאים גבוהים במיוחד, להקות הווקאל מארה"ב וגם יחידי סגולה בישראל (דוגמת יונתן שטרן) יודעים ליצור מוזיקה משובחת ועשירה במיוחד באמצעות קולות בלבד.
מי שהרים את הכפפה ויצר אלבום שמותאם לחלוטין דווקא לימי שלושת השבועות הוא הזמר והיוצר ארי גולדוואג,האיש מאחורי כמה מהלהיטים הכי גדולים במוזיקה ה"חסידית" המודרנית. גולדוואג הוציא בימים אלו אלבום ווקאלי חדש "מאפלה לגאולה".
לגולדוואג יש כבר ניסיון עשיר באלבומי מוזיקה ווקאלית עם סדרת הווקאל שלו "אקאפלה סול" על ששת אלבומיה. הפעם בהתאם לרוח הימים, האלבום כולו מורכב משירים שקטים ורגועים וללא תופי הפה - הביט בוקס שכאשר הוא איכותי הוא הופך כל מוזיקת ווקאל למלאת קצב כמו מוזיקה רגילה.
גולדוואג משלב באלבום בין להיטי נוסטלגיה של אברהם פריד, מרדכי בן דוד, שוואקי ועוד, לצד שיר חדש שגולדוואג הלחין ומבצע לראשונה באלבום - "עונות של גאולה" ושירים שהלחין בעבר להפקות אחרות שלו דוגמת "לא לפחד", שיצא במקור באלבום השני של להקת הילדים של גולדוואג "שבת חברים", אותו הוא מבצע יחד עם בנו דב והשיר "ברחמים" שגולדוואג הלחין במקור לבני פרידמן באלבומו "יש תקווה".
לגולדוואג קול חם ונעים במיוחד, מאז אלבומו האחרון והמוצלח "לא נפסיק לרקוד" הוא מראה את יכולתו לשיר מבלי ללחוץ בקולו, דבר שהופך את השירה לנעימה הרבה יותר מבעבר. הוויתור על הביט בוקס, תחום בו גולדוואג עד היום לא הראה בו מומחיות רבה מידי, הוא נכון הפעם ונותן מקום רחב יותר למוזיקליות שלו כזמר ומעבד הרמוני.
לסיכום, אם אתם מחפשים תחכומים מוזיקליים מאתגרים, האלבום החדש של גולדוואג ממש לא פונה אליכם. הוא מכוון באופן ישיר לעשות נעים באוזן ולעטוף את השירים בצורה שלא תותיר אותם "עירומים" מחד אך תשמור עליהם פשוטים יחסית. בניגוד להרבה אלבומי ווקאל זה אלבום שתחושו בהחלט בנוח להאזין לו גם בשלושת השבועות מבלי לנוע בחוסר נוחות כאשר המוזיקה נשמעת כמו להיט חתונות אלקטרוני מקפיץ.