רבים ניסו לרדת לשורשי סודותיו של ר' שלמה קרליבך, לסיבות מאחורי ההצלחה האדירה שלו בחייו אך בעיקר אחר פטירתו אז פרץ מגזרים והפך להיות המוזיקאי המשפיע ביותר על המוזיקה היהודית בעידן המודרני. ספרים רבים יצאו לאחר פטירתו לפני 22 שנה אך רובם היו ספרים שנועדו להאדיר את דמותו של קרליבך ונוצרו על ידי חסידיו שראו בו דמות של "אדמו"ר" נשגב מעם. דווקא בגלל כך ספרו החדש של ד"ר נתן אופיר (אופנבכר) - "הרב שלמה קרליבך – חייו, משנתו והשפעתו" הוא ספר מסוג שונה שלמרות ההערצה שצצה לא מעט בין דפיו הוא עדיין משתדל להגיע בצורה מסודרת לדמותו האמיתית של קרליבך תוך התמודדות גם עם הצדדים הפחות מאירים. מדובר בספר שיצא בשפה האנגלית לפני כמה שנים אך אופיר תרגם אותו גם לעברית כשהוא נערך מחדש.
בטרם אפתח בדיון על הספר עצמו אוסיף גילוי נאות, למרות ששמי אינו מופיע בין דפי הספר, עיינתי בטיוטת הספר עוד בשלב התרגום שלו והייתי מעורב מעט גם בתיקוני לשון קלים וכדומה. ראיתי בכך זכות שכן כאמור מדובר בספר תקדימי על 'הרבי המרקד' כזה שהעניק לי ידע רב על דמותו הפומבית אך המסתורית של ר' שלמה.
בספרו הולך אופיר לתולדות משפחתו של קרליבך כדי להסביר כמה מהדברים שעמדו כל העת מולו, החשק לרבנות ולהשפעה על אחרים והדילמה כיצד לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. הוא נכנס לעומקי ההחלטה של קרליבך לפעול במסגרת חב"ד ומספר את הסיבות והעיתוי האמיתי לכך שהוא נאלץ לעזוב את חב"ד ולפעול באופן עצמאי.
הספר ריתק אותי וחשף אותי לעובדות רבות הקשורות לקרליבך ולראשית הקריירה שלו, כיצד התגלגל להקלטת אלבומיו מי היו אנשים שעבדו איתו ועובדות משעשעות מתוך אולפן ההקלטות עצמו. אופיר ראיין אנשים רבים לצורך יציאת הספר, רבים מתלמידיו של קרליבך וגם "סתם אנשים" שבאו במגע עם הזמר. אופיר גם מנסה להתחקות בספר אחר שורשיו הרוחניים של קרליבך ומנסה להציג את תורתו הרוחנית בצורה סדורה.
למרות הניסיונות של אופיר להיצמד לעובדות ופחות לאגדות הרבות שמסתובבות על דמותו של קרליבך, קשה שלא להרגיש כי חלק גדול מהעובדות בספר בעיקר אלו שיצאו מפיו של קרליבך עצמו לוקות בהגזמת יתר. קרליבך היה איש שידע לספר סיפורים וחלק מכל סיפור טוב הוא גם ההגזמות המפוארות שדיברו תמיד על אלפים או מאות ועל שעות ארוכות.
אופיר מנסה בספרו גם להקיף את תלמידיו של קרליבך אם כי בצורה חלקית מאד ולוקה בחוסר דיוק רב. בנו של אופיר, מנחם, אמן אלמוני למדיי זוכה לערך בספר כשאמנים משמעותיים פי כמה וכמה דוגמת אהרן רזאל שהוציא שני אלבומים משיריו של קרליבך ("ובכל זאת" ו"כשושנה") נמצא בקושי בהערת שוליים. בתיאור נכנסו גם אמנים חסרי כל השפעה על הז'אנר דוגמת החלילן עקיבא בן חורין שכבר שנים ארוכות אינו עוסק במוזיקה ואף נטש את הדת או נגן החליל רומן קונסמן ז"ל שמעולם לא היה השפעה אמיתית על הז'אנר של המוזיקה היהודית.
אופיר גם מסתמך בתיאור של האמנים על עצמם, תיאור חסר כל ערך כשהוא עוסק באמנים אנונימיים נוספים דוגמת שוע קסין או אמנים נוספים שמזמן אינם משתייכים למוזיקה היהודית דוגמת מתיסיהו או אפילו בתו של קרליבך נשמה שהצהירה לא מכבר על היותה רפורמית. מבלי קשר ליצירתם בעבר או לאיכותה, אינני רואה כיצד דרך כזו יכולה להיות המשך דרכו המוזיקלית של קרליבך.
כאמור, מעז אופיר לגעת גם בסוגיות שחסידיו של קרליבך לא העזו/רצו לגעת דוגמת היחס של הציבור החרדי לקרליבך בחייו. הוא מתייחס לביקורת המוצדקת שהופנתה כלפי התנהגותו מול נשים, השירה יחד והמגע האסור כמו גם הטענות הקשות שעלו בעיקר אחר פטירתו בדבר התנהגות לא הולמת שלו מול נשים, טענות שלא הוכחו דיין, אך בהחלט היו קשורות לצורת הנהגתו של קרליבך שלא תמיד עמדה בגדרי ההלכה ועוררה עליו את טענות הציבור החרדי.
ביקורת נוספת העומדת מול הספר היא הצורה בה מנסה להוכיח אופיר כי הציבור החרדי התפייס ברמה כזו או אחרת עם דמותו של קרליבך אך היא רחוקה מהמציאות. כמה שנים לאחר פטירתו של קרליבך עדיין היה אסור לשיר בישיבות רבות משיריו ורק "העלמות" דמותו של קרליבך הכשירה בסופו של דבר את שיריו הנהדרים ומשם החלה הפריחה הגדולה שלו בציבור החרדי כשרק המוזיקה נותרה מבלי הדמות הבעייתית.
"הרב שלמה קרליבך – חייו משנתו והשפעתו" הוא הספר המקיף והמשמעותי ביותר שתוכלו לקרוא על קרליבך גם אם אינכם חסידיו השרופים. למרות כל המגרעות שלו והנפילה מידי פעם לעמדה המעריצה מצליח אופיר ליצור תמונה רחבה של אחת הדמויות היותר משמעותיות בתרבות היהודית של דורנו ונוגע גם ברמת הקריירה וגם בחייו האישיים בנקודות רבות שלא תקראו בשום ספר אחר.
"הרב שלמה קרליבך - חיים, משנתו ותורתו"
415 עמ'
הוצאת ידיעות אחרונות