בפרשת השבוע אנו קוראים על משפטי התורה. מיד לאחר קבלת התורה בפרשת יתרו מעביר הש"י למשה רבינו את הוראותיו לדורות, ובכללן המשפטים – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". הפרשה הזו היא הבסיס האיתן ואבן היסוד לחלק שלם משולחן הערוך – חושן משפט.
חז"ל כבר גילו כי לולא התורה היינו למדין גזל מנמלה. משמעות הדבר כי דינים שבין אדם לחבירו אלו דברים שיכולים להתיישב על לבו של אדם, הוא יכול להבין שבדבר שטרח בו רעהו – אסור לו לשים את ידו עליו, להתחרות עמו, לעשוק אותו, להונות אותו.
ובכל זאת טרחה התורה לכתוב זאת כהוראת משפט, וגם בעשרת הדברות אנו מקבלים תמצית מדינים אלו: לא תגנוב, לא תרצח וכו'. וכל כך למה?
פעמים רבות עומד אני משתומם אל מול האדם התובע או הנתבע, שמוכן להישבע ביקר לו על גרסתו, הבלולה ומבולבלת בדברי שקר וכזב הנראים לעין. ובכל זאת, אדם בהול על ממונו כפי שהגדירו חז"ל, והיא מעבירה אותו על דעתו. זו הסיבה שהתורה הקפידה להקדיש לכך פרשה שלימה, כי הדברים הללו צריכים חיזוק תמידי.
כטוען רבני מזדמן אני כפעם בפעם לבית הדין. כעורך דין בכובעי השני אני מגלה את השוני ואת ההבדל בין תורת ה' עם להבדיל משפטי הערכאות.
יש חמלה גם בבית המשפט, אבל לתת הזדמנות נוספת לאדם ששגה ומעד, זו רק דרך התורה. בעולם המשפט הליברלי אין לזה כמעט מקום. בעולם היהודי השמרני – זו תחילתה של התרופה והתיקון.
הפרשה הזו, פרשת משפטים, היא הבסיס לחמלה היהודית המבוססת על "רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים". התורה ומשפטיה גם יודעת להעניש, אבל במקום בו יש תיקון – התורה תעדיף תמיד את התיקון.
המשפט היהודי מול המשפט הגויי – מבוסס על חמלה ואכפתיות, ונקייה וחפה מכל רגש של נקמנות ואגואיסטיות. רק ככה אפשר לדון דין אמת. בין כתלי בית הדין ניתן לחוש בבירור ש"כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו סייע במעשה בראשית".
דין אמת הוא תיקון העולם וניקוי העוולות, עליהם מושתת העולם כדברי רבי שמעון בן גמליאל בפרקי אבות "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום".